ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 2 · פסוק 9

רש"י ד"ה ואל תתגר בם (מלחמה) וגו', לא אסר להם על מואב אלא מלחמה... אבל בבני עמון (פסוק יט) נאמר "ואל תתגר בם", שום גירוי וכו'. קצת קשה שאין רש"י מסביר לשון "אל תתגרו בם" (פסוק ה) שלגבי בני עשו, שהוא, כמשתמע מכאן, גם הוא איסור גמור מוחלט, והוא לכאורה משום קירבת־המשפחה היתרה - "אחיכם בני עשו" (פסוק ד). (פ' דברים תשמ"ח)

שם. ...בשכר צניעות אמם וכו'. דברי רש"י הם על פי הגמרא (בבא קמא לח ע"ב). מואב ועמון שני בני לוט מבנותיו, הבכירה קראה לבנה 'מואב', פרסמה מעשיה שהוא 'מאב', והצעירה הסתירה וקראה לבנה 'בן עמי' (בראשית יט, ל-לח), ומאז עברו מאות שנים ועדיין זכות בת לוט הצעירה עומדת לה, ללמדנו חשיבותה של לשון נקיה. (פ' דברים תשנ"ז)

רש"י ד"ה ער, שם המדינה. ע"כ. לא הובהר מנין שם זה, שהרי המדינות נקראו עמון ומואב, ולמעלה (ב, ה ד"ה ירשה לעשו) מזהה רש"י את עמון ומואב עם הקני והקניזי. ולכאורה היה צריך לפרש תיבת "מדינה" בעיר, אך גם זה לא יבהיר את העניין. ודברי "שפתי חכמים" (אות ק) אינם נראים. (פ' דברים תשמ"ז)

וראה להלן (פסוק כט) "והמואבים היֹשבים בער". ולמה יזכיר הכתוב רק עיר אחת? (פ' דברים תשנ"ד) וכך מבואר ב"רש"י כפשוטו": ער הוא שם המדינה - עיר חשובה יש במואב ושמה 'עָר', וכינה הכתוב את ארץ מואב כולה על שם אותה העיר (כן דרך הכתובים, לפעמים ליתן כינוי לארץ על שם עיר הבירה, המלכות והמטרופולין שבה, כגון: "על שלשה פשעי דמשק" - עמוס א, ג - כינוי לארם על שם בירתה דמשק).

ומעניין לציין שאונקלוס מתרגם גם כאן וגם להלן (פסוק כט) "ער" - לְחָיַית. ועדיין איני יודע, אימתי מתרגם שם גיאוגרפי ומתי לא. (פ' דברים תשנ"ד) וראה דברי ר' רפאל בנימין פוזן שי' המובאים בארוכה בספר שמות (טו, כב).