ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 13 · פסוק 14

רש"י ד"ה מה זאת, ...דברה תורה כנגד ארבעה בנים, תם רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך חכמה. הסדר שנוקט כאן רש"י, הוא תמוה, שכן אין זה הסדר שבמקרא - ראה דברי רש"י למעלה (ה) ד"ה את העבדה הזאת - וגם לא הסדר שנוקט בעל ההגדה. לפי רש"י למעלה (ה) הסדר הוא: רשע (יב, כו), אינו יודע לשאול (יג, ה), תם (יג, יד), חכם (דברים ו, כ), ואילו כאן: תם, רשע, שאינו יודע לשאול וחכם. (פ' בא תשמ"ו, תשמ"ח) וראה "שי למורא" הערה כח שכתב: רש"י מונה כאן את סדר הבנים כפי הסדר שהם נזכרים בתורה, והתחיל בתם שנזכר כאן בפסוק. ובדפו"ר הגירסה היא: רשע, ושאינו מבין לשאול, והשואל דרך סתומה, והשואל דרך חכמה.

ועתה קשה לי, מנין לנו שזה שואל על עניין הפסח, והרי הפרשה עוסקת בפטר רחם, כלומר בכור, וזה לא בהכרח עניין מצרים. (פ' בא תשס"ד) וכך באר ר"ע ספורנו (יד-טו) את שאלות הבן ומענה האב: שאלות הבן הן - מדוע התייחד החמור משאר בהמות טמאות ודווקא בו חלה קדושת בכור? ומדוע חמור שלא נפדה - עורפים את ראשו, שלא כדין בהמה טהורה, שאם אינה נפדית - נשארת בקדושתה? ותשובת האב היא - החמורים שמשו את ישראל לנשיאת משאם ביצאם ממצרים, לכן חלה עליהם קדושה, וטעם עריפת ראש חמור שלא נפדה - פרעה נמשל לחמור וכיון שלא פדה עצמו ועמו בשליחת ישראל שנמשלו לשה מארצו, הרג ה' את פרעה. בדומה - עורפים ראש חמור שלא נפדה.