ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 21 · פסוק 4

רש"י ד"ה דרך ים סוף, ...הוא הדרך שחזרו להם כשנגזרה עליהם גזירת מרגלים וכו'. כלומר בעקבות המלחמה עם מלך ערד, על אף שכבר תמו כמעט ארבעים שנות הנדודים ובני ישראל היו כבר סמוכים לארץ ישראל, נתייראו להמשיך בדרכם לארץ ישראל וחזרו שבעה מסעות עד מוסרה, ושם התאבלו על אהרן והספידוהו, ומשם שבו להר ההר. וקשה לי: לפי זה יהיו יותר ממ"ב מסעות. וצריך עיון. (פ' חקת תש"ס) הערת ר' חזקי פוקס שי': נראה לעניות דעתי שבמ"ב מסעות נמנו רק המקומות שמהם הלכו והתקדמו ולא המקומות שכדי להגיע אליהם נאלצו לחזור לאחוריהם ולחנות בהם פעמיים.

רש"י ד"ה ותקצר נפש העם בדרך, ...ובדבר המטריח נופל לשון גודל, שגדול הוא וכבד על האדם, כגון "וגם נפשם בחלה בי" (זכריה יא, ח) וכו'. כלומר "קצור נפש" הוא ביטוי למועקה של אדם כאשר קורה לו דבר מצער, וכאילו נפשו קצרה וצרה מלהכיל את אותו ארוע מצער. את אותו המצב ניתן להביע בדרך אחרת - בלשון גודל - לאמור: הדבר המצער גדול מדי עבור האדם הסובל ונפשו המתייסרת. תיאור מצב זה משני צידיו - מצד הנפש המצטערת ומצד הדבר המצער - נמצא בספר זכריה (יא, ח), שם נאמר: "ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי" - המילה "בחלה" היא מילה יחידאית במקרא ופירושה לדעת חז"ל (נידה מז ע"א) - לשון גודל. כך מבואר ב"לפשוטו של רש"י". (פ' חקת תשנ"ט)