רש"י ד"ה שתי ידות לקרש האחד, ...וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלושה צדיהן רוחב החריץ כעובי שפת האדן שיכסה הקרש את כל ראש האדן וכו'. וראה "שפתי חכמים" (אות ד) וצ"ע, שהרי כדי למנוע את הרווחים בין הקרשים די בחריצת שני הצדדים שבהם מתחברים הקרשים. (פ' תרומה תשס"ב)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 26 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וראה להלן (כד, ד"ה ויהיו תֹאמִם מלמטה), שם אין רש"י מדבר אלא בשני הצדדים שליד יתר הקרשים, מימין ומשמאל. אבל, במחשבה שניה, ודאי צריך לחרוץ גם את הצד הפונה לחלל המשכן, שאם לא כן לא יוכלו להצמיד את הקרשים שבפינות זה לזה. ועדיין קשה באשר לצד הפונה כלפי חוץ. (פ' תרומה תשס"ב)
"...משלבת אשה אל אחתה". משום־מה הבנתי תמיד שהכוונה ששתי הידות יהיו בשני אדנים נפרדים, כדי להבטיח הצמדת הקרשים זה אל זה. ולא שמתי לב שאם כן יהיה, ישארו שני האדנים הקיצונים בצד המזרחי ריקים למחצה. ואולם אם לא כך, אלא כל קרש תקוע באדן שלו, כפי שאכן ראוי להבין, מובטחת הצמדת הקרשים זה אל זה על ידי הבריחים והטבעות בלבד, וגם זה קצת קשה. (פ' תרומה תשנ"ט) וראה רלב"ג שכתב שתכלית האדנים היתה כדי שלא יבלו ראשי הקרשים בארץ, וכדי שיהיה בנין המשכן יותר חזק.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425