ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 41 · פסוק 45

רש"י ד"ה פוטי פרע, הוא פוטיפר, ונקרא פוטי פרע וכו'. והוא ע"פ דברי רב בגמרא (סוטה יג ע"ב) לפס' "ויקנהו" (לט, א). ולא ידעתי, למה אין רש"י מביא דברי רב כבר למעלה, ולמה משנה משם, כגון "שנסתרס מאליו" לעומת "בא גבריאל" וכו' שם. ומעניין שאונקלוס מתרגם גם למעלה (לז, לו; לט, א ומ, ב) "סריס" - רבא, וכך הוא מתרגם גם כהן - רבא, כאן בפס' נ וגם בשמות (ב, טז). (פ' מקץ תשמ"ט, תשנ"ו, תשנ"ט) ור' נחלת יעקב שרש"י שינה מלשון רב בגמרא מפני הכבוד.

דעת זקנים מבעלי התוספות ד"ה ויתן לו את אסנת, ...ועוד י"ל שנשאה מפני שהיתה מזרע יעקב, כדפירש רש"י בפ' וישלח, דבת דינה היתה משכם וכו'. ולא מצאתי זאת בפ' וישלח. (פ' ויגש תשמ"ח)

וראה יונתן בן עוזיאל: ויהב ליה ית אסנת דילידת דינה לשכם ורביתה איתת פוטיפרע רבא דטניס וכו', ומעיר שם בפירוש: דאם לא כן, היאך רשאי יוסף לקחתה לו לאשה וק"ל. ע"כ. (פ' מקץ תשס"ג) ובחיזקוני מבואר יותר: וי"א על־יד שגדלה בביתו נקראת בתו כמו שמצינו במשה רבינו דכתיב: "אלה בני בתיה בת פרעה" (דברי הימים א' ד, יח), לפי שגדלתו נקרא על שמה, כדאיתא במדרש: בת דינה משכם היתה, ובקשו להרוג בני יעקב אבינו. בא יעקב אבינו ותלה לה קמיע בצווארה וגירשה מביתו, והחביאה עצמה בין הקוצים ובין הברקנים, ועל שם הסנה נקראת אסנת, בא גבריאל והביאה למצרים לפני אשת פוטיפר וגדלתה וכשעבר יוסף בכל ארץ מצרים יצאו כל הנשים לראותו מחמת יופיו, כדכתיב: "בנות צעדה עלי שור" (להלן מט, כב) וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט וזו לא היה לה מה לזרוק, וזרקה לו הקמיע שבצוארה, ונסתכל בו יוסף שהיתה בת בתו של יעקב ונשאה לו לאשה.