ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 1 · פסוק 6

"...רב לכם שבת בהר הזה". כלומר היוזמה יצאה מהקב"ה לאחר שחנו בחורב שנים עשר חודש פחות עשרה ימים (ראה רש"י במדבר י, יא ד"ה בחדש השני ושמות יט, א ד"ה ביום הזה). והנה למעלה (ילקוט שמעוני בהעלותך רמז תשכט) אמרו "...כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ", כך שאלני ר' בנציון קריגר שי', ומה אפוא הטענה נגד ישראל. והשיבותי לו, כי גם תינוק אינו בורח מבית הספר בלא גירוי כלשהו. כלומר, אמנם אמר הקב"ה כאמור כאן, אך אחרי זה מיהרו לברוח משם כתינוק זה הבורח מבית הספר. ודומה שזה נכון. (פ' דברים תש"ן)

ודומה שראיתי אצל מי מאנשי המוסר על דרך הסבא מסלבודקה - צריכים היו להתגעגע אל המקום שבו קיבלו התורה, לפחות להפנות פניהם אחורה בשעת הליכתם משם. (פ' דברים תשנ"ג)

אמנם כן כותב ר' אברהם רון שי' במאמרו על הכוללנות. (פ' דברים תשנ"ד) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: דרשת חז"ל אודות בני ישראל שהיו באותה העת כתינוק הבורח מבית הספר מוסבת על כך שנאמר "ויסעו מהר" וגו' (במדבר י, לג), ולא נאמר 'ויסעו לארץ ישראל'. ואולי דרשו "מֵהַר" כמו 'מַהֵר'.

רש"י ד"ה רב לכם שבת, ...עשיתם משכן, מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות (ספרי ו). ע"כ. קשה לי: הניחא מיניתם לכם סנהדרין אפשר שהיה אחרי קבלת התורה, וראה ריש פרשת יתרו, אך ודאי שהקמת המשכן לא היתה לפני מתן תורה, ולמה לא ישמור על סדר התרחשות הדברים אלא מקדים את המאוחר? ושמא יש שיטה בכגון דא? (פ' דברים תשנ"א, תשנ"ב) וראה "משכיל לדוד". לדבריו, לא פתח בקבלת התורה שהיתה קודם עשיית המשכן, כדי שלא להזכיר מעשה העגל, אלא הקדים המשכן שבו שרתה שכינה על ישראל שהוא עדות שויתר להם הקב"ה על העגל (ראה רש"י שמות לח, כא).