רש"י ד"ה מכל האכל אשר יאכל. בדיבור זה מונה רש"י את ההלכות העיקריות בדבר הכשרה לקבלת טומאה, ועל כן קצת קשה, למה הוא חוזר עליהן להלן (בפסוקים לז-לח). (פ' שמיני תשס"ג)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם. ...שאין אוכל מטמא אחרים אלא אם כן יש בו כביצה. ואילו להלן (מ ד"ה והאכל מנבלתה) מביא: ...ליתן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה, והוא כזית. ע"כ. ולא ידעתי, מאי שנא בין זה לזה. כלומר מדוע שיעור גודלו של מאכל המטמא מאכל אחר (או משקין או ידיים) הוא כביצה, ואילו שיעור נבלה המטמאת במשא ומגע הוא כזית? (פ' שמיני תשס"ג)
רש"י ד"ה מכל האכל וגו', ...ושיערו חכמים, אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת (יומא פ ע"א). ע"כ. לכאורה גם מכאן ראיה כנגד המגדילים שיעור כזית, והרי ביצה היא שני זיתים, וכיצד יחזיק בית הבליעה כשתי מצות של היום? וראה רבנו תם (בתוספות שם) שכאשר האוכל מרוסק, בית הבליעה מחזיק אף יותר מכביצה! וראה ערך "בית הבליעה" באנציקלופדיה תלמודית. (פ' שמיני תש"ן)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425