ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 8 · פסוק 3

רש"י ד"ה ויעש כן אהרן, להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה (ספרי). ע"כ. לא ידעתי מאי הוה אמינא יש שישנה, והרי לכאורה אין כל סיבה לשנות. (פ' בהעלתך תשס"ב) וראה רמב"ן שכתב: וטעם "ויעש כן אהרן" לומר שהוא היה המדליק אותם כל ימיו. ואף על פי שהמצוה כשרה בבניו, כמו שנאמר: "יערֹך אֹתו אהרן ובניו" (שמות כז, כא), אבל היה הוא מזדרז במצוה הגדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב. ע"כ. ולפי "משכיל לדוד" זה חוזר אל הדרשה המובאת בפסוק הקודם אודות המעלה שהיתה לפני המנורה. כלומר אף על פי שקומתו של אהרן היתה כארז הלבנון (ילקוט שמעוני רמז קפא), אף על פי כן לא שינה, הואיל והקב"ה ציוה כן. והרי שניים מן הביאורים הנוספים המובאים בספר "מעינה של תורה" על אתר: (א) בשם רבי שמחה בונים מפשיסחא - אף על פי שזכה להגיע לגדולה כזו, לא נשתנה כלל בעיני עצמו ולא בא לכלל התפעלות וגאות אפילו כמלוא נימה, אלא נשאר גם להבא אותו עניו ושפל־רוח כמקודם. (ב) בשם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו "קדושת לוי" - אדם אחר בעשותו עבודה שכזו היה ודאי מאבד את שווי־משקלו מחמת גודל ההתלהבות והיה שופך מן השמן ארצה ומשקיע את הפתילות. שבחו של אהרן היה בזה, שעל אף גודל ההתלהבות עשה הכל בדייקנות ללא שום שינוי. זהו כח אדיר שכמעט אי אפשר להשיגו. הערת ר' גרשון באס שי': הביאור האחרון, מקורו בספר "ישמח ישראל" (בהעלתך אות א) והוא מיוחס לרב הקדוש ר' יצחק מוורקא שמתאר מה היה קורה אילו היה הקב"ה מטיל על רבי לוי יצחק מצוה זו.