ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 1

"האזינו... ותשמע" וגו'. ראה ספרי: משה אמר "האזינו השמים ותשמע הארץ", וישעיהו אמר (א, ב) "שמעו שמים והאזיני ארץ" וכו'. לכאורה קשה על דברי הספרי הרואה כאן שני פעלים בעלי משמעות שונה - מבראשית (ד, כג): "שמען קולי... האזנה אמרתי", כי שם קשה לומר שמשמעותם שונה. (פ' בראשית תשס"ג) הערת הרב איתן שנדורפי שי': וראה מלבי"ם על אתר שכתב: האזינו השמים - 'האזנה' יורֵה להטות האוזן להקשיב ברֹב קשב, או מצד עמקות הענין או מפאת ריחוק המקום, וכיוון ב'השמים' אל הגלגלים וכל שממעל להארץ, וגם אל גדולי ישראל שהמה משפיעים ליתר העם תורה ומוסר כהשמים המשפיעים על הארץ, ויתנצל מה שקרא תחילה אל 'השמים', שהיה לקרוא תחילה אל 'הארץ' שהוא עומד עליה, וכן למה שקרא תחילה אל גדולי ישראל, הלא הוא העניו מכל האדם, ונכון להתחיל בקטנים. לזה אמר 'ותשמע הארץ'. אף שאל הארץ וליתר העם אקרא גם כן כמִצוה, אבל הם יהיו גם כשומעים מעצמן, באשר שהארץ מקבלת השפעתה מן השמים, ואחרי שיורידו עליו גשמי נדבה וטללים ורוחות טובות, הלא תהיה כמוכרחת לתת יבולה... והכוונה השניה ב'הארץ' היא, אל יתר העם, שהם מקבלים ההנהגה מפי הגדולים שנתכנו בשם 'שמים', שאם ידריכו אותם בדרך טובה אז ישמעו מעצמם. ע"כ. ובספר ישעיה (א, ב בביאור המילות) כתב: שמעו, האזינו - בארתי הבדלם בפירוש התורה (דברים לב, א). הבחנה זו מבחין המלבי"ם גם בספר בראשית (ד, כג), וכך הוא מבאר את כוונתו של למך בפנותו אל נשיו: אתן, עדה וצלה (גם אם לא הייתן נשי), 'שמען' קולי ואל תמרו את פי, וכל שכן אחר שאתן נשי למך והאשה צריכה שתהיה נכנעת לבעלה, אם כן 'האזנה' אִמרתי (האזנה קלה משמיעה, רצונו לומר, אף האזינו כל מה שאומר), כי אם אעשה אתכן רעה מי יציל אתכן מידי. ע"כ.

רש"י ד"ה האזינו השמים, ...יבואו העדים ויתנו שכרם - "הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם" וכו'. כלומר אם יזכו ישראל ויעשו רצונו של מקום, יבואו העדים הללו - השמים והארץ - ויתנו להם שכרם על־ידי ברכות שמים וארץ: הארץ תתן גפן ושאר יבול והשמים יתנו טל. רק הסדר קצת קשה, תחילה הגפן ורק אחר כך הארץ ותבואתה. (פ' האזינו תשנ"ט)