ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 18 · פסוק 23

רש"י ד"ה וצוך אלהים ויכלת עמד, הִמלך בגבורה, אם מצוה אותך וכו'. והנה במקום אחר (דברים א, טו) נדרש רש"י (ספרי) לשאלה, למה חוזר הכתוב בפרשתנו על הדברים בשעת ביצוע עצת יתרו, ואינו חוזר על התכונות שעל פיהן יש לבחור בשופטים לדעת יתרו, אבל אין הכתוב מזכיר, לא כאן ולא בפרשת דברים, שאכן משה רבנו ע"ה נמלך בגבורה, דבר שנראה לרש"י חיוני כל כך, עד שהוא מזכירו פעמיים, כאן וכבר קודם לכן (פסוק יט ד"ה איעצך ויהי אלהים עמך). ואמנם נראה שהסכמתו יתברך לדבר עקרוני כל כך שצריך להסדיר את דרכי השיפוט לפחות לימי מסעי המדבר באמת חיונית היא.

ולא רק ענין זה - הסכמת הקב"ה - אינו מתואר בשעת ביצוע העצה, אלא גם לא מתואר כאן כלל תפקיד העם במינוי השופטים כפי שמובן מן הפרשה המקבילה (דברים א, יב-טו). אלא שעל זה אפשר לומר, דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ה). (פ' יתרו תשמ"ז, תשנ"ג, תשנ"ד, תשנ"ו, תשנ"ט)

רש"י ד"ה וגם כל העם הזה, אהרן, נדב ואביהוא ושבעים זקנים וכו'. ולא ידעתי, מה דוחק את רש"י לפרש כך, והרי פשוט יותר הוא לומר "כל העם" - עם בני ישראל, שכן לא רק שאהרן ובניו והזקנים כלל לא הוזכרו בהקשר זה, אלא פסוקים מפורשים יש כאן. למעלה (יד) נאמר "אתה יושב לבדך", ולעומת זאת "כל העם נצב עליך" - כך בפי יתרו, ובפי משה (טו) - "כי יבא אלי". ודברי רא"ם ומהרש"ל המובאים ב"שפתי חכמים" (אות ק) קשים לי.

ועוד: לפי רש"י יש להסביר, מדוע מתעלם מאלעזר ואיתמר. ושמא זה משום שעדיין קטנים היו. (פ' יתרו תשנ"א, תשנ"ב, תשנ"ג, תשנ"ח)

והנה רש"י למעלה (יח) ד"ה גם אתה כתב: לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים. ע"כ. ומה לי הכא ומה לי התם? ובשני המקומות מציינים למכילתא, והנה לפסוק יח נאמר שם: "אתה", זה משה. "גם", זה אהרן. "העם הזה אשר עמך", אלו שבעים זקנים, דברי רבי יהושע, רבי אלעזר המודעי אומר: "אתה", זה משה. "גם", זה אהרן. "גם", זה נדב ואביהוא. "העם הזה אשר עמך", אלו שבעים זקנים. ואילו לפסוקנו נאמר שם: "וגם כל העם הזה" וגו'. אהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל. ולפי זה קשה ממכילתא למכילתא, ובוודאי קשה על רש"י, למה אין עקביות בדרשות חז"ל שמביא. (פ' יתרו תש"ס) וראה "רש"י השלם" לפסוק יח (הערה 51).