ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 33 · פסוק 9

רש"י ד"ה ודבר עם משה, כמו ומדבר עם משה. ותרגומו ומתמלל עם משה שהוא כבוד שכינה וכו'. כלומר "מְדַבֵּר", בשוא, משמעותו, פונה אליו פנים אל פנים. ו"מִדַבֵּר" (בחיריק), משמעותו, שהשכינה מדברת והשומע שומע. ור' וולף היידנהיים ב"הבנת המקרא" כתב: ואין להקשות: אם־כן מדוע אין אונקלוס מתרגם כל "וידבר ה' אל משה" - מתמלל? כי רק כאן, במקום שהתורה כתבה בלשון המשתמעת כהווה, וכמצב מתמשך, תרגם כך, לציין דרך כבוד כלפי שמיא, אבל במקום שהתורה כתבה בלשון עבר - אין קפידא לתרגם "ומליל". (פ' כי תשא תשנ"ב)

(יא) רש"י ד"ה ושב אל המחנה, ...והדבר הזה נהג משה מיום הכיפורים עד שהוקם המשכן, ולא יותר וכו'. מחותני ר' שמואל הכהן שי' שאלני, למה הפסיק השימוש באהל־מועד פרטי זה עם הקמת המשכן? ומה ההכרח לומר כן, ושמא אוהל זה היה בית־המדרש שבו לימד משה תורה מה ששמע מפיו ית', קודם לאהרן, אחר לבניו, אחר לזקנים וכו', שהרי להוראה מתמדת זו אין לכאורה מקום במשכן, ולמה אפוא לא נאמר שהוראה זו התנהלה באוהל זה עד סוף ימי המדבר? (פ' כי תשא תשמ"ט) דומה שבמילים "והדבר הזה נהג משה", אין כוונת רש"י למעשה ההוראה ("היה שב משה אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד"), אלא למה שכתב בראש הדיבור: "ושב אל המחנה - לאחר שנדבר עמו". כלומר יתכן בהחלט שהאוהל המיוחד שהוקדש לשמש כבית מדרש, המשיך לשמש ככזה, אלא שמאז יום הכפורים בו הוקם המשכן החל הדיבור האלהי להתגלות למשה במשכן ה', ולא עוד באוהל הפרטי שהקים משה מחוץ למחנה. (הערת ר' חזקי פוקס שי')

שם. ...ומדרשו, ודבר ה' וכו'. כלומר "ושב" הוא תוכן דיבורו של ה' אל משה, וזה יפה. (פ' כי תשא תשמ"ט)