ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 13 · פסוק 12

"אברם ישב בארץ כנען - ולוט ישב בערי הככר" וגו'. משמע כאלו ד' הערים אינן מכלל א"י הן, ואין זה עולה על הדעת (ופ' רמב"ן אינו מתיישב עם לשון "ישב"). ואולי אין כאן אלא משום הסתייגות מסוימת מאזור ד' הערים בשל רוע מעשיהם של יושביהן, וכמוזכר כבר בפס' הבא. (פ' לך תש"מ)

וקצת קשה שאין רש"י מעיר על כך, בעוד שלהלן (יח, יז ד"ה אשר אני עושה) הוא אומר במפורש שמנחלת א"י הוא האזור. ור' רמב"ן להלן (יט, ה) שסדום מכלל נחלת א"י היא. (פ' וירא תשמ"ז)

וראה ר"ע ספורנו על אתר, שאף־על־פי שסדום וחברותיה הם מגבול הכנעני, מכל־מקום יושבי הארץ לא היו כנענים אז. לאמור כי אברהם בחר לשבת באותו החלק מן הארץ שהיו יושבים בו בני כנען, שלא היו כל כך רעים כאנשי סדום, ולא קרב לגבול סדום כלל. (פ' לך תשנ"ו)

וודאי שאין מדובר כאן בישיבת קבע, שהרי כתוב "בארץ כנען" ואחר כך - "בערי הככר ויאהל עד סדום". אבל קשה, שהרי להלן (יט, א) נאמר "...ולוט ישב בשער סדום", ודרשו "אותו היום מינוהו שופט עליהם (בראשית רבה כ, ג), ועוד יותר מן האמור שם (פס' ב) "סורו נא אל בית עבדכם", (פס' ג) "ויבאו אל ביתו", (פס' ד) "על הבית", (פס' ו) "ויצא אלהם לוט הפתחה, והדלת סגר אחריו, (פס' ח) "...באו בצל קרתי", (פס' ט) "ויגשו לשבר הדלת", (פס' י) "ואת הדלת סגרו", (פס' יא) "...אשר פתח הבית" - כל אלה לשונות שאינם הולמים ישיבה באוהל. ולכאורה צריך לומר שהיה לו מלבד אהליו הפזורים בשטח - גם בית קבע בסדום. (פ' לך תשמ"ז)