"וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר". גם כאן, כמו למעלה (יד, לו), אין חובה לשבור את כלי החרס שנטמאו, אלא שאי אפשר לטהרם, אלא על ידי שבירה. כלומר אפשר ואפשר לאכול בהם חולין בטומאתם, ויש להזהר מלאכול בהם מעשר שני, תרומה או בשר קרבן. (פ' מצורע תשמ"ט) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: חוץ ממעשר שני ותרומה שלא הוכשרו לקבל טומאה.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וראה דברי רש"י: הוי אומר זה הסיטו. לפיהם הכלל שכלי חרס אינו מקבל טומאה אלא מתוכו קיים גם בטומאת זב (כלומר זב שהושיט ידו לתוך אוירו של כלי חרס - טימא אותו, אף־על־פי שלא נגע בו), ומדוע נאמר "יגע בו"? ללמדנו אפשרות נוספת של טומאת כלי חרס הקיימת רק בזב, והיא בהיסטו. כלומר אם הזב הזיז את הכלי על ידי קנה, כמבואר ברא"ם. (פ' מצורע תשס"ג)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425