"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" וגו'. לכאורה התיבה "וימתו" שבסוף הפסוק מיותרת, שהרי כבר נאמר ברישא "אחרי מות". וראה "דעת מקרא" שכתב: רצונו לומר: אשר מתו, כשהתקרבו לפני ה', היינו כשנכנסו לקודש או לקודש הקדשים. ולפי ראב"ע נראה שאכן יש כאן משום הדרגה כפולה, כלומר "וימתו" הוא אזהרה נוספת על האזהרה שבמילים "אחרי מות", וזו לשון ראב"ע: אחרי שהזהיר את ישראל שלא ימותו (אם לא יזהרו בטומאה ובטהרה - למעלה טו, לא), אמר ה' למשה שיזהיר גם אהרן שלא ימות כאשר מתו בניו.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 16 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו'. היה קשה לרש"י: בפסוקנו נאמר מתי דיבר ה' אל משה אבל לא נאמר מה דיבר עמו. ואם דיבור הוא מה שנאמר מפסוק ב ואילך, מדוע לא נאמר הכל בפסוק אחד "ויאמר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן דבר אל אהרן" וכו' (ראה חזקוני על אתר). מבאר רש"י שלפני האזהרה לאהרן לבל יבא בכל עת אל הקודש, מקדים הקב"ה ומזכיר כי סיבת מותם של בני אהרן היתה "בקרבתם לפני ה'", בזאת מודיענו הכתוב מהי התוצאה של אי ציות לאיסור כניסה לקודש. וזה שעיקר דברי רש"י מוסבים על המילה המיוצגת על ידי "וגו'", אינו נדיר כל כך אצל רש"י, ובמקומות רבים יתכן שזהו מעשה ה"בחור זעצער" (המדפיס). במיוחד אין זה נדיר בתחילתה של פרשה, שם רש"י רוצה לציין שהגיע לתחילת פרשה ועם זאת אינו רוצה בד"ה של פסוק שלם. ומעניין שבדפו"ר ד"ה הוא: שני בני אהרן, ותו לא. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ה, תשנ"ו)
"...בקרבתם לפני ה' וימתו". ראה מה שכתבתי למעלה (י, ב; טו, לב-לג). ואם פסוקנו אינו מפורש דיו, בא הכתוב הבא ומפרט: "ואל יבא", ומפרט רש"י - שלא ימות כדרך שמתו בניו. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ח)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425