ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 6 · פסוק 23

רש"י ד"ה אחות נחשון, מכאן למדנו, הנושא אשה צריך לבדוק באחיה. ע"כ. והוא גמרא בבבא בתרא (קי ע"א). והנה בדיבור הבא של רש"י (כה ד"ה מבנות פוטיאל): מזרע יתרו וכו', משמע כאילו בא רש"י ללמד, איך לא לעשות - לא לשאת בתו של אדם שאינו הולך בדרך טובים (והוא גמרא שם קט ע"ב), ובפרט כך אם תפרש "שפטפט ביצרו" - זלזל ביצרו, כדברי "שפתי חכמים" שם (אות י). אלא שבסוגיית הגמרא סדר המאמרים הפוך - קודם "לעולם ידבק אדם בטובים" ואחר כך "הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה", ומכל מקום הסוגיה צריכה עיון, כי דווקא המאמר הראשון מובא להלכה, ואילו השני אינו מצוין שם.

ואולי פירוש "שזלזל" גם הוא חיובי, כלומר שלא נכנע לו. (פ' וארא תשמ"ט)

ואכן כך הוא אצל חזקוני על אתר בשם רש"י למסכת סוטה מג ע"א שפירש: שזלזל ביצרו וכבש אותו ולא חש בו. (פ' וארא תשנ"ה) וכך גם ברשב"ם לבבא בתרא קט ע"ב. הגמרא שם מביאה תחילה את הדרכתו של רבי אליעזר: לעולם ידבק אדם בטובים, כלומר ישא בת צדיקים, שהרי משה שנשא את צפורה בת יתרו, יצא ממנו יהונתן שהיה כהן לעבודה־זרה, ואילו אהרן שנשא את אלישבע בת עמינדב, יצא ממנו פינחס שהיה צדיק. על כך מקשה הגמרא: הרי גם פינחס בא מיתרו, שהרי אמו היתה בת פוטיאל, ומי היה פוטיאל זה? האין זה יתרו שפיטם עגלים לעבודה־זרה?! משיבה הגמרא: פוטיאל זהו יוסף שפיטפט (נלחם) ביצרו. ואמנם כשהרג פינחס את זמרי, נשיא שבט שמעון, היו שאר השבטים מבזים אותו ואומרים זה לזה: "ראיתם בן פוטי זה? בן זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה־זרה, היתכן שיהרוג נשיא שבט מישראל?", ואם־כן פוטיאל הוא יתרו, מכל־מקום אמו לא היתה בת יתרו ממש, שהרי היתה גם מצאצאי יוסף, וכיון שלא היה קרוב ליתרו כמו יהונתן בן גרשום, לפיכך הועיל לאהרן שנשא את בת עמינדב ויצא ממנו פינחס.

הדרכה נוספת מביאה הגמרא שם מרבא: הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר: "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון". אמנם הרמב"ם והשו"ע לא הזכירו דין זה, אבל בעל "חכמת אדם" (כלל קכג ס"י) כן הביא הדרכה זו בהלכותיו. וראה הערת החיד"א בספרו "נחל קדומים" על התורה שכתב ש"אשת חיל מי ימצא" ר"ת אחי"ם, דהיינו שיבדוק באחיה.