ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 29 · פסוק 2

רש"י ד"ה משחים בשמן, אחר אפייתן מושחן כמין כ"ף יוונית, שהיא עשויה כנו"ן שלנו. ע"כ. וראה דברי המשנה במסכת מנחות (עד ע"ב): "מושחן כמין כי, והשאר נאכלין לכהנים", ובגמרא שם (עה ע"א): "אמר רב כהנא, כמין כי יווני". ור' פנחס קהתי בפירושו מפרש בפשטות - X, כרמב"ם (הלכות כלי המקדש א, ט). וראה גם הציור ברש"י דפו"ר וקצת קשה לפענחו. המעניין בסוגיה זו הוא שאיש אינו מנמק את הצורך להיזקק ללשון היוונית. ולעניות דעתי מכאן ראיה לרמב"ם, שאילו היו מושחין בצורת כ, ח, או ט, או נ, כי אז לא היה צריך להיזקק ליוונית, אבל כדי לציין X אכן צריך להיזקק לשפה זו, שהרי אין אות כזאת בלשון הקודש. מכל מקום לפי רש"י כאן, המשיחה נעשתה בצורת האות נו"ן, אך להלן (פסוק ז ד"ה ומשחת אותו) כתב: אף משיחה זו כמין כ"י, נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו. ע"כ. ולזה תתאים יותר כ"ף (הפוכה) או חי"ת.

וראה רש"י להלן (לו ד"ה ומשחת אתו): ...וכל המשיחות כמין כ"ף יוונית. ע"כ. ומוסיף "שפתי חכמים" (אות פ): ...והוא כצורת נו"ן שלנו. ואם אמנם כן, שוב קשה לי, למה לא יאמר כן תחילה - כנו"ן שלנו, ולא יזקק ללשון יוונית? וכן להלן (ל, כו) בד"ה ומשחת בו. (פ' תצוה תשמ"ז)

וראה רש"י בספר ויקרא (ב, ד ד"ה וכי תקריב). וראה גם רש"י בספר במדבר (יג, כא ד"ה ממדבר צן וגו'): "הלכו בגבולותיה באורך וברוחב כמין גם", ולכאורה אין זו אלא כ"ף סופית הפוכה, ולשם מה אפוא להיזקק לאות יוונית. (פ' ויקרא ושלח תשמ"ח) וראה "הכתב והקבלה" שאף הוא תמה למה הוזקקו לאות היוונית ולא אמרו כמין נו"ן. וביאר שכוונת רש"י לנו"ן הפוכה, שאינה בלשוננו. וב"צדה לדרך" כתב: ואני אומר שהכל עולה אל מקום אחד, כי הצורה של טי"ת היא צורת נו"ן כפופה כמין כ"ף כפופה, דלכך השתמשו חכמים ז"ל באותיות יווניות כמו כמין כ"י וכן כמין גאם, מפני שאין בנמצא אותה צורה ממש באותיות שלנו, אלא דמיון ודוגמא בעלמא כמו שדייק לשון כמין, כן נראה לי. וראה בירור נרחב ב"תורה שלמה" (מילואים לפרשת תצוה סימן כ עמ' קצד). ורבי דוד חיים קורינאלדי בפירושו "בית דוד" על המשנה (מסכת מידות פ"ג מ"א) כתב: דלא בעי למנקט אותיות הקדושות לצורה. ע"כ. כלומר חז"ל הקפידו שלא להשתמש באותיות הקודש כדי לתאר צורות. (הראני ר' גרשון באס שי')