"אך אם יום או יומים יעמד". ראה פירושו של רש"ר הירש שכתב: אם העבד מת לאחר זמן, הרי שמותו לא בא כתוצאה הכרחית של המכה, ולא עוד, אלא רשות יש לאדון לייסר את עבדו והוא לא פשע בשעה שהכהו. ואולי שהייה זו גם מוכיחה, שלא בהריגה בכוונה מדובר, אלא בהכאה כדי לייסר. (פ' משפטים תשמ"ז, תשנ"א)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה לא יקם כי כספו הוא, הא אחֵר שהכהו וכו'. אחֵר שהיכה אין לו מעמד של בעלים ביחס לעבד, ומה שמותר לבעלים, דהיינו להכות לשם עונש, למשל, בוודאי שאסור לאחֵר, וממילא הוא חייב מיתה על שהרגו. (פ' משפטים תשס"א)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425