ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 22

רש"י ד"ה ושכלה אתכם, אין לי אלא חיה משכלת, שדרכה בכך, בהמה שאין דרכה בכך, מנין? תלמוד לומר "ושן בהמות אשלח בם" (דברים לב, כד), הרי שתים. ומנין שתהא ממיתה בנשיכתה? תלמוד לומר "עם חמת זחלי עפר" (שם), מה אלו וכו'. ד"ה ונשמו דרכיכם, ...הרי שבע פורעניות: שן בהמה, ושן חיה, חמת זוחלי עפר, ושכלה וכו'. דברי רש"י אלה קשים לי ביותר: (א) מנין לו בהמה - מאן דכר שמה? (ב) מה עניין זוחלי עפר לכאן? (ג) למה וכיצד נחשב "ושכלה" בנפרד, הרי זה שייך ל"חיה", כי מה לי גירוי החיה אם לא לשכל? וצע"ג. משעיינתי ב"תורת כהנים" ראיתי ששתי הפורענויות הנוספות שנלמדות כאן - שן בהמות וחמת זוחלי עפר (נחשים) - נלמדות בגזירה שווה שלח־שלח, מהתוכחה שבפרשת כי תבוא. ועדיין קשה לי שאלה (ג). (פ' בחקתי תשנ"ה) על שאלה (ג) השיב הגר"א נבנצל שליט"א: היא יכולה לפצוע.

רש"י ד"ה ושכלה אתכם (השני), אלו הקטנים. ע"כ. לכאורה מבקש רש"י לומר שפירוש הכתוב הוא כאילו נאמר - החיה תעשה אתכם הורים שכולים במות בניכם הקטנים, כי זהו לשון שכול בכל המקרא: מי שילדו נלקח ממנו, וכך כבר העיר "שפתי חכמים" כאן (אות ד). אך מה שהוא אומר בסוף הערתו, שיעקב ועשו קטנים היו (לפני שהוריו שלחו את יעקב לחרן לקחת לו אשה), זה קצת תמוה בעיני. (פ' בחקתי תש"ס)