ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 25 · פסוק 34

רש"י ד"ה משקדים כפתריה ופרחיה. זה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע (יומא נב ע"א) וכו'. ניסוח הברייתא שם תמוה בעיני. הרי גם בזמן שנאמר מאמר הברייתא קראו בתורה, ומכיון שיש בין חמשת המקראות המוזכרים שם שניים שבהם השאלה היא באשר לאתנחתא, ואחד - באשר לסוף פסוק, ודאי הכריעו כבר אז, כיצד לקרוא, ולא המתינו עד שנקבעו הטעמים על־ידי חכמי טבריה, כלומר בהכרח שהיה הכרע כבר אז. וראה ריטב"א שם שאכן יש הכרע בדבר על־פי טעמי המקרא, וכוונת הגמרא רק לומר שאין להכריע על־פי לשון המקרא לבדו. אבל בתוספות שם (ד"ה שאת) מבואר שיש מקום לספק אף־על־פי שידועים לנו הטעמים של הפסוקים. עוד שואלים תוספות שם על סדר איזכור הפסוקים בברייתא (ואינם משיבים), וכפי שאני שואל לעתים קרובות על רש"י כשהוא מזכיר פסוקים בזה אחר זה. (פ' תצוה תשנ"ו) ואכן, במקומות אחרים בהם נזכר מאמר זה (תנחומא בשלח כו וילקוט שמעוני לז) מובאים הפסוקים כסדרם בתורה. וראה מסורת הש"ס שם המפנה לבבא מציעא (סא ע"א) תוספות ד"ה קרי ביה, שמביאים גירסה אחרת בנוסח הגמרא שלנו, לפיה הפסוקים מובאים כסדרם. ובספר "שערי אפרים" על הלכות קריאת התורה של רבי אפרים זלמן מרגליות מבראדי (שער ג, טו) כתב: לא יעשה עצמו מכריע, רק יקרא תיבה זו עם התיבה שלפניה ושלאחריה בתכיפה אחת, והקב"ה יודע הכרעות.