ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 2 · פסוק 15

רש"י ד"ה וישמע פרעה, הם הלשינו עליו. ע"כ. ו"שפתי חכמים" (אות ס) מביא בשם "נחלת יעקב": דהא דכתיב "כי מתו כל האנשים המבקשים" וגו' (ד, יט) הם היו דתן ואבירם כדמשמע פ"ט דנדרים (סד ע"ב) - אמנם זיהוי הנצים כדתן ואבירם כבר נעשה למעלה (פסוק יג ד"ה שני אנשים עברים), ושם העיר שהוא על פי גזירה שווה, אך כאן בא לבאר מנין שדתן ואבירם הם גם אלו שהלשינו אצל פרעה. (פ' שמות תשמ"ט)

על מות דתן ואבירם בשעה שהקב"ה אמר לו למשה רבנו ע"ה "כי מתו" וגו' (ד, יט), קשה, והרי היו חיים עוד בימי קרח ועדתו (במדבר טז, ג)! וראה דברי רש"י־גמרא שם שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת. (פ' שמות תשס"ה)

רש"י ד"ה ויבקש להרג את משה, מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה (יח, ד) "ויצילני מחרב פרעה". ע"כ. וראה להלן (ד, יא ד"ה מי שם פה וד"ה או מי ישום אלם). ובמקורות רבים מובא מדרש זה, בניסוחים קצת שונים זה מזה, ראה ירושלמי ברכות פ"ט ה"א; תנחומא פ' שמות י; שמות רבה (א, לא); דברים רבה (ב, כט) ועוד. (פ' יתרו תשמ"ט)

רש"י ד"ה וישב על הבאר, ...למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר. ע"כ. ולענ"ד זה קשה: (א) כלום היתה מחשבתו הראשונה בהגיעו למדין למצוא לו בת־זוג? (ב) ואם אמנם כן, למה לא למד מאברהם אבינו שדאג לבת־זוג ליצחק מקרב משפחתו? (פ' שמות תשמ"ט) וראה "אזניים לתורה" שהחליט עתה להשתדך, אחרי שהרהר, שלו היה פרעה הורגו, היה הולך בלא בנים. וכן מצינו באברהם, שהרהר אחרי עקדת יצחק, שאילו מת יצחק, היה מת בלא בנים ומיהר להשיאו אשה.

ועוד: הניחא יעקב שיכול היה לצפות לפגוש שם קרובת משפחה, אך למי יכול היה משה רבנו ע"ה לצפות ליד באר במדין? (פ' שמות תשס"א) וראה "ביאור האמרים" על מדרש תנחומא י שהביא בשם ה"יפה תואר": הענין הוא שעם היות ג' זווגין אלו לכאורה בלתי הגונים למזדווגים, שהרי רבקה היתה בת רשע ואחות רשע, וכן רחל ולאה, מצורף לזה היותן אחיות, וכן צפורה בת כומר לעבודה זרה, עם כל זה זווגיהן היה מן הבאר והמקום הטהור. והוא השגחת השם יתברך כאמור "מקור מים חיים", כי לו יתברך שמו נתכנו עלילות, שאֵלו הצדקניות מצד עצמן היו ראויות להם ואין לבדוק באבותיהן.