רש"י ד"ה שמוט כל בעל משה ידו, שמוט את ידו של כל בעל משה. ע"כ. לפי פירושו ניתן היה להבין שזוהי מצוות בית־דין שעליו להבטיח שכל בעל משה ישמט ידו, אך דומה שכוונתו לומר כי אלו הם דבריה של השמיטה ("וזה דבר השמיטה"), שהיא עומדת כביכול ומצווה את המלוה: "שמוט את ידך מן החוב ואל תעבדהו עוד!". (פ' ראה תשמ"ח)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 15 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
"...לא יִגֹשׂ" וגו'. מתוך ההקשר נראה לי שאיסור זה מיוחד לשביעית הוא, אבל ראוי לבדוק אם אמנם כן הוא. (פ' ראה תשנ"ג) וראה "מנחת חינוך" (מצוה תעו) שכתב: והלאו הזה הוא בשמיטה אבל הלאו התמידי הוא בפרשת משפטים "לא תהיה לו כנֹשה" (שמות כב, כד).
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425