רש"י ד"ה על מררים, ...וציום לאכול מרור, זכר ל"וימררו את חייהם" (לעיל א, יד). ע"כ. וכלום כבר היו צריכים לתזכורת שכזאת, וכי שכחו כבר את מר מצרים? (פ' בא תשנ"ה) וכך כתב הרב חיים דב רבינוביץ בפירושו "דעת סופרים" על אתר: השמחה והגאולה משכיחות מהר את זכרונות הסבל והנסים. לאכילת הפסח, נצטוו לצרף עשב מר, שיזכיר בעידן ההנאה והשמחה את המרירות של זמן השיעבוד. והעיר ר' שמואל עמנואל שי': הרי כמעט כל מצוות התורה ניתנו כחודשיים אחרי מתן מצוות אכילת קרבן פסח עם מרור, ולגבי מצוות רבות נאמר שמטרתן וטעמן לזכור את עבדות מצרים או יציאת מצרים, אף־על־פי שנאמרו ליוצאי מצרים. לכן, נראה לי שלא קשה על רש"י שאומר שהטעם של מצוות מרור, שגם היא מצוה לדורות שנאמרה ליוצאי מצרים, הוא זכר ל"וימררו את חייהם".
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425