ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 33 · פסוק 16

רש"י ד"ה ובמה יודע אפוא, ...ועוד דבר אחר אני שואל ממך, שלא תשרה שכינתך עוד על אומות העולם. ד"ה ונפלינו אני ועמך, ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם וכו'. וקשה לי, היכן מצינו שה' השרה שכינתו על אומה של עובדי אלילים עד שצריך להתפלל "שלא תשרה שכינתך עוד" וכו'. ועוד יותר קשה עצם המשאלה, למה התנגדות זו להשרות השכינה על עמים אחרים, והרי רש"י עצמו מפרש את הפסוק "שמע ישראל ה'... אחד" (דברים ו, ד) - ה' שהוא אלהינו עתה, ולא אלהי אומות עובדי אלילים, הוא עתיד להיות ה' אחד וכו', כלומר למה מתנגד רש"י להקדמתו של מצב אידיאלי זה? (פ' כי תשא תשמ"ח) וראה דברי הגרא"י קוק בספרו "עין איה" למסכת ברכות (ח"א עמ' 31 אות עב) שכתב: אין בקשה זו משום צרות עין חלילה, אבל טובת מין האנושי. כי הנה הדרכת ישראל על־פי התורה ומצוותיה היא הדרכה נפלאה שהרבה זמנים צריך המין האנושי להתקדם עד שיהיה ראוי לה. כי התכנית המוסרית של תורתנו הקדושה היא גבוהה מאד, על־כן לסוף הימים, כשתמלא הארץ דעה את ה', ישובו הכל לשאוב מבארן של ישראל. אמנם אפשר היה שתחול השפעה אלקית על איזו אומה להדריכה לפי מצבה, אבל אז יאבד העולם את מרכזו ולא יהיה כח המושך אל פסגת השלמות האנושית האצורה בתורת ישראל. על־כן בקש שלא תשרה שכינה כי־אם על ישראל, כדי שיהיה רק עם ישראל מרכז של שלמות העולם, ויגרום דבר זה שתי טובות: האחת - שיתרכז העולם כולו במרכז אחד המביא לידי שלום ואחדות המין האנושי באהבה. והשניה - כי יזכו הכל למעלת ההצלחה הגבוהה שהיא נתונה באוצר תורת חיים של ישראל. ע"כ. וראה שיחות הרצי"ה לספר שמות (עמודים 360, 377). (הערת ר' זאב נוימן שי')