רש"י ד"ה כי על כן לא נתתיה, כי בדין עשתה על אשר לא נתתיה לשלה בני. ע"כ. וקשה לי, איזה דין הוא זה? כלום משום ששלה לא יבמה, מותר לה להפקיר עצמה? וראיתי דעת רא"ם ומהרש"ל כמובא בשפתי חכמים (אות י) באשר לדין מיתה של תמר, ועדיין לא ברור לי, איזה דין יש עכשו, ולמה אינה חייבת עוד מיתה. ו"דעת זקנים מבעלי התוספות" על אתר כתב: כך היה דרכם (קודם מתן תורה) כי כאשר לא היה אחים למת, היה הקרוב יותר מייבם והכי קאמר, צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ועלי היה ליבם, שלא ראיתי שיעשה שלה היבום. (פ' וישב תשמ"ז) וכן ברמב"ן כאן ולמעלה (פס' ח).
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 38 · פסוק 26
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425