רש"י ד"ה משתאה, לשון שאיה, כמו... משתאה, משתומם ומתבהל וכו'. בדיבור הראשון מתאר רש"י את שורש הפועל, ואלו בשני - את צורתו הדקדוקית, ולכאורה אין כל טעם בציון שני ד"ה, והרי פירוש אחד לפנינו. (ואלו בד"ה משתאה לה אין רש"י נדרש לפועל כלל אלא לתיבת "לה"). (פ' חיי תשמ"ט)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 24 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והרי זה אחד המקרים המעטים שבהם רש"י מקדים פירוש המלה לפירוש העניין, ועדיין לא מצאתי שיטה בזה. (פ' חיי תש"ן)
יש בדיבור תופעה תמוהה - רש"י מביא צורות מוזרות ביותר כדוגמאות "מגזרת" שולל, שממה, שמר. (פ' חיי תשנ"ד)
וכאשר הוא מביא דוגמאות להפרדתן של שתי האותיות הראשונות בהתפעל ע"י תי"ו, הוא מביא את הצורה שהיא יסוד הערתו בדיבור זה, וכבר ראיתי כגון דא, אבל זה תמוה. (פ' חיי תשס"א)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425