ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 33

רשב"ם ד"ה אולי נטתה מפני, ...והמפרשים את זה כמו "לולא התמהמהנו"... טעות הוא בידם וכו'. כל הדיבור קשה, ולא רק הלשון הבוטה "טעות הוא בידם" המכוונת כלפי רש"י, אלא גם ההמשך שבו מתפתל רשב"ם בהסברו ומשתמש שלוש פעמים במילה "כלומר" - ואף על פי כן הדברים אינם בהירים לי. ושמא ר' אלעזר טויטו ידע להסביר לי. הוא צריך לבוא בימים הקרובים בקשר לספרו על רבי חיים בן עטר, בעל "אור החיים" הק', שעל עריכתו אני עמל בימים אלו. (פ' בלק תשנ"ו)

רש"י ד"ה גם אתכה הרגתי, הרי זה מקרא מסורס, והוא כמו: גם הרגתי אותך, כלומר לא העכבה בלבד קראתך על ידי וכו'. כלומר תיבת "גם" לא באה לרבות את הריגת בלעם בנוסף להריגת האתון, אלא באה לרבות את הריגת בלעם בנוסף לעיכובו, לאמור: לא זו בלבד שעיכבתי אותך, אלא גם הייתי הורג אותך. (פ' בלק תשמ"ז)

ועתה אני שואל: מתי הרג המלאך את האתון? (פ' בלק תש"ס) ראה רש"י להלן (בדיבור הבא), וראה ראב"ע המוכיח מהמילים "גם" ו"החייתי" שהאתון הומתה אחרי שדיברה. ומקורו במדרש במדבר רבה (כ, יד), שם מבואר ששרי מואב תמהו על הנס שלא היה כמוהו בעולם, ושהאתון מתה אחרי שדיברה כדי שאומות העולם לא יאמרו 'זו היא שדיברה' ויעשו אותה עבודה זרה. וגם מפני שהקב"ה חס על כבודו של הרשע, ולא יאמרו 'זו היא שסילקה את בלעם'. ורמב"ן מוסיף שכל זה יתכן על פי המסורת, אבל אין הכוונה לומר שהכתוב מספר שהאתון הומתה.

אמש שאלתי את ידידי ר' משה ארנד שי', אם הוא מסכים להנחתי, שכל אחד ראוי להשתמש בדרך "סרס המקרא ופרשהו", כל עוד אין זה משפיע על ההלכה, והסכים עמי. (פ' בלק תש"ס) וכבר הארכתי בנושא בדברי לספר ויקרא (א, טו).