"...ויקרא את שמו ער... ותקרא את שמו אונן... ותקרא את שמו שלה, והיה בכזיב בלדתה אתו". זכורני שיהודי אשכנז למדו מכאן, שזכות מתן השם לצאצאים היא לאב ולאם לסירוגין. וזה שאשת יהודה נתנה את שם הבן השלישי, לא היה אלא משום שיהודה לא היה אז בבית כי אם בכזיב. (פ' וישב תשמ"ב) וכן ברמב"ן ורד"ק על אתר.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 38 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואת הסיפא של דברי רש"י שבכאן: "ותקרא שמו שלה, פסקת" לא הבינותי, אף לא בעזרת "מלכה של תורה" שפסקת הוא שם נרדף לכזיב. (פ' וישב תשס"א) המדרש מפרש משמעות השם "שלה" על שם שפסקה מלהוליד. ור' מהרש"ל ש"שלה" בארמית לשון סיום, כמו "שלהי דקייטא" (סוף הקיץ).
ולכאורה עניין מתן השמות אצל האבות קצת תמוה. אצל בני יעקב כל השמות ניתנים ע"י לאה ורחל, להוציא בנימין שהוא שם שני, ורק הוא ניתן ע"י יעקב. קשה אפוא לראות, מנין להם לבית יהודה מנהגם באשר לזכות מתן השם לסירוגין. (פ' וישב תשס"ב)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425