ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 32 · פסוק 20

"...וישרף באש" (את העגל). רק עתה תמהתי על זה, שהרי זהב לא נשרף כי אם נתך, ואחר כך ראיתי שכבר ראב"ע שואל כך, אך תשובתו קצת קשה, וזו לשונו: ויקח את העגל, יש אומרים כי "וישרוף", כמו ויתך באש (שהרי זהב באש הופך לגוש של מתכת ואינו נשרף). ואין צורך, כי יש דבר (חומר כימי) שיושם באש עם הזהב, ומיד ישרף ויהיה שחור, ולעולם לא ישוב זהב. וזה דבר מנוסה ואמת הוא. ע"כ. וראה "דעת מקרא" שמלת "וישרף" באה גם במשמעות של השחתת צורה. והרב עמנואל זרביב שי' (אותו שאלתי בקידוש בבר־המצוה של ישי שפרן שי') ביקש לומר שרצה הכתוב להראות כי משה רבנו ע"ה עשה מעשה המביע את היחס המבטל כלפי צורת העגל, וכששאלתיו שתכלית זו מושגת על ידי הטחינה, השיב שתהליך השריפה מהיר יותר, והטחינה באה רק כדי שיוכל להשקות את ישראל באבקתו של העגל. (פ' כי תשא תשס"ה)

רש"י ד"ה וישק את בני ישראל, ...אם יש עדים והתראה - בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובין וכו'. ולא ידעתי, מה בא לשון "שהן מרובין" להוסיף כאן. כלום היות החוטאים מרובים משנה את דרך הענשתם. וראה "שפתי חכמים" (אות מ) שסקילה שייכת ביחיד העובד עבודה־זרה שמיתתו בסקילה, שנאמר: "וסקלתם באבנים ומתו" (דברים יז, ה), אבל אנשי עיר הנדחת, מיתתן בסייף, שנאמר: "הכה תכה את ישבי העיר ההוא לפי חרב" (שם יג, טז). (פ' כי תשא תשנ"ד)

שם. ...לא עדים ולא התראה - בהדרוקן שבדקום המים וצבו בטניהם. ע"כ. והוא לשון הגמרא (יומא פו ע"ב). מסתבר שהדרוקן זה הוא יוונית (Hidor ביוונית פירושו מים), ואכן מתרגם־מבאר ר' עדין שטיינזלץ שי' - מחלה שבה מתנפח הגוף בשל הצטברות מים בו. (פ' כי תשא תשנ"ה)