ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 16 · פסוק 6

"זאת עשו". מוסב על קרח וכל עדתו, כלומר גם דתן ואבירם ואון בן פלת, והוא פתיחה לצו הקטרת הקטורת. והנה להלן (בפסוק יז) מוגבל הציווי על לקיחת המחתות למאתים וחמישים איש בלבד, כלומר בלי דתן ואבירם. ולהלן (פסוק כד) עדיין מוזכרים דתן ואבירם ליד קרח, אבל לא און בן פלת, וכן בפסוק כז. ואילו בפסוק לב בבליעתם באדמה נאמר "אֹתם (כלומר קרח ודתן ואבירם - ראה ספר דברים יא, ו - ואילו און בן פלת אינו מוזכר כלל) ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח". וקשה לי: (א) למה דתן ואבירם לא הקטירו קטורת (מסתבר שקטורת הקריבו רק הלויים שביניהם, וצריך לבדוק)? (ב) מה קרה לאון בן פלת? (פ' קרח תשמ"ז) באשר לשאלה (א) ראה רמב"ן (לפסוק טז). לדבריו, כאשר דיבר משה אל קרח ועדתו בפעם הראשונה (פסוקים ו-ז) היו שם גם דתן ואבירם, והיו גם הם בכלל הציווי "קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו" (פסוק ו), וכאשר שלח משה לקרא להם, והם סרבו לעלות, חרה למשה מאוד, והחליט לגזור עליהם שלא ימותו כמות כל האדם, ואז אמר משה לקרח שנית: "וקחו איש מחתתו... חמשים ומאתים מחתֹת ואתה ואהרן איש מחתתו" (פסוק יז), ובזה הוציא את דתן ואבירם מכללם.

ובאשר לגורלו של און בן פלת, לפי הגמרא בסנהדרין (קט ע"ב) און בן פלת אשתו הצילתו. אמרה לו: בין אם יוכרע כמשה רבנו ובין אם יוכרע כקרח, אתה תשאר תלמיד, אם כן מה תרוויח אם תהיה שותף בוויכוח?! (פ' קרח תשמ"ח) והוסיף ר' זאב נוימן שי': לפי דברי חז"ל שם, אשת און בן פלת לא הסתפקה בשכנוע מילולי, אלא עשתה מעשה. היא ישבה בפתח הבית כשראשה פרוע, כדי להרחיק את בעלי המחלוקת מבעלה. וראה שיחות הגרצ"י קוק (במדבר עמ' 195), שלומד מכאן שבעלי מחלוקת יכולים להיות גם צדיקים שבורחים למראה אשה פרועת ראש...

רש"י ד"ה זאת עשו וגו', ...וסם המות נתן להם בתוכו שבו נשרפו וכו'. הלשון קשה, כאילו הוסיף משה רבנו דבר של ממש לקטורת זו, וזה בוודאי אינו. (פ' קרח תשנ"ב) וראה מדרש רבה (יח, ח ו"מתנות כהונה" שם) וילקוט שמעוני (קרח רמז תש"ן) שגרסו "נתוּן" במקום "נתן להם". וכן בדפוסים רבים. ולפי זה אתי שפיר (הערת הרב איתן שנדורפי שי').