ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 38 · פסוק 22

רש"י ד"ה ובצלאל בן אורי וגו', ...אמר לו בצלאל, מנהג העולם לעשות תחילה בית וכו'. משום מה יש ברש"י סטיה מלשון הגמרא בברכות (נה ע"א) אף־על־פי שהלשון שם מובן יותר. לפי נוסחו של רש"י הדו־שיח כאן חסר וצריך להשלימו; משה מצווה את בצלאל לעשות תחילה כלים ואחר כך משכן. בצלאל משיב: מנהג העולם לעשות תחילה בית ואחר כך לשים בו כלים. אמר לו (משה?): כך שמעתי מפי הקב"ה. ושוב - אמר לו משה: בצל אל היית כי בוודאי כך ציוה לי הקב"ה וכן עשֵה את המשכן תחילה ואחר כך עשֵה את הכלים. כלומר אמנם כך הבנתי מפי הקב"ה, שיש להתחיל בכלים, אבל כעת, משהסבת את תשומת לבי למנהג העולם, דומה שכך היתה הכוונה האלהית מתחילה, לעשות המשכן תחילה ואחר כך הכלים. וראה אצל ר' אברהם ברלינר שגרס ברש"י: "אמר לו: כך שמעת מפי הקב"ה?" והם דברי בצלאל, ששאל את משה אחרי שאמר לו: מנהג העולם וכו'. ובדפו"ר דו־שיח זה אינו. (פ' ויקהל תשל"ו)

ולא ידעתי, מה מקום יש לוויכוח זה בין משה רבנו ע"ה ובין בצלאל, שהרי הכינו גם את הכלים וגם את חלקי המשכן עצמו, ורק משהקים משה את המשכן, הכניסו בו את הכלים, מן הסתם כשכל הכיסויים למעלה כבר היו, ומחסן ארעי לא היה, ואין כל דרך אחרת. ועוד: מאוד מסתבר שכל העבודות - הן הכלים הן האהל - נעשו בו־זמנית, ומה גם שכאשר האהל כבר היה מוכן היה משה רבנו ע"ה מקימו ומפרקו יום יום בימי המלואים (ולא מסופר שם, אם הכניס בו כל יום את הכלים או לאו), וממילא היה צריך להיות מקום איחסון כלשהו להם. (פ' ויקהל־פקודי תשנ"א, תשנ"ז) וראה הסברו של הגרא"י קוק בספרו "עין איה" למסכת ברכות (ח"ב עמ' 125 אות כט).

ועתה קשה לי לשון הוויכוח - בצלאל טוען בשם מנהג העולם, ואילו משה תולה בצל אל, בשמיעה מפיו ית'. (פ' פקודי תש"ס) וראה מש"כ למעלה (לה, יא).

ודברי "אור החיים" הק' למעלה (לו, ח - "הגם שהעושים רבים הם, אף על פי כן היתה המלאכה נעשית כאילו עשאה אדם אחד") טובים גם לכאן, מבחינת הפיקוח הכללי על כל הנעשה, שכן בפרק זה בא רק בתחילתו "ויעשו" - לשון רבים, ואחר כך תמיד "ויעש" - לשון יחיד. (פ' פקודי תשנ"ד)