ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 50 · פסוק 8

"...רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן". "טפם" וגו' הוא המושא, ולכן צריך להשלים "את", שהרי זה מושא מיודע. (פ' ויחי תשמ"ט)

השאלה היא, למה לא ניצלו הזדמנות זו כדי לחזור לא"י, שהרי הרעב כבר פסק מאז ירידתם למצרים, וקשה לומר שבא"י נמשך עדיין. אמנם נגזרה עליהם גלות, אבל גזירה זו לא חייבה אותם להישאר במצרים, שהרי שנות הגלות החלו בלידת יצחק (ראה רש"י שמות יב, מ) ואפשר היה אפוא גם לסיימן בא"י, וא"י עדיין לא היתה "שלהם". (פ' ויחי תשנ"ג) ור' אברבנאל (מט שאלה יא) ששאל מדוע הדגישה התורה את השארת הטף, הצאן והבקר בארץ גושן "הילכו הצאן והבקר לקבור את יעקב ולספדו?!", ותשובתו: כי היה פרעה מפחד שמא ישארו בני יעקב בארץ כנען, מפני מה שראה השתוקקות הזקן בחייו ובמותו אליה, ואחשוב שכן היו רוצים בני יעקב לעשות, כמו שעשה אביהם, אלא שפרעה ומצרים לא הניחום, שכבר נתנו עיניהם בהם להחזיק בם. ולכן כדי ליישב דעת המצרים, שלא יאמרו: בורחים הם, הניחו נשיהם וטפם ומקניהם בארץ גושן ערבון עד שובם. (ראה עוד מאמרו של הרב איתן שנדורפי שי' בגליון 144 של שמעתין עמ' 42 - מדוע לא שבו יעקב ובניו לארץ כנען אחרי הרעב?).

שאלה אחרת היא, מדוע אין הכתוב מזכיר את הנשים אשר לכאורה נשארו עם הטף. כאשר הנשים אינן מוזכרות יחד עם האנשים, אנחנו אומרים: אשתו כגופו, אבל כאן אי־אפשר לומר כן. (פ' ויחי תשס"א)