ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 15 · פסוק 9

רש"י ד"ה עגלה משלשת, ד"ה ועז משלשת, ד"ה ואיל משלש, ד"ה ותר וגוזל. בכל אחד מהביטויים יש על־פי רש"י משום רמז למיני קרבנות. יש מקום לתמוה על בחירת הדרשן (בראשית רבה מד, יד) בקרבנות הרמוזים בביטויים, למה דווקא אלה, כלו' לפי מה בחר, וכיצד זה שלא הקפיד על מין הבהמה־הקרבן. (פ' לך תשנ"ה) ור' רא"ם שהורה לו ה' על הקרבנות שמכפרים עוונותיהם של כלל ישראל, ולכן לא הראה לו אלא חטאות, ולא פרי עולות המוספים ופרי שלמים.

שלושה פרים: (א) פר יום הכיפורים - פר שכהן גדול מתכפר בו ביום הכפורים (ויקרא טז, ו), ועל־ידי זה הוא יכול לכפר על כלל ישראל, משום יבא זכאי ויכפר על החייב. (ב) פר העלם דבר של ציבור - פר חטאת לכפר על כל ישראל (ויקרא ד, יג-כא), כשעברו על אחת ממצוות ה' בשגגה. (ג) עגלה ערופה - בה נאמר (דברים כא, ח) "כפר לעמך ישראל".

שלושה שעירים: (א) שעיר הנעשה בפנים - שעיר החטאת של יום הכיפורים, שדמו נזרק לפנים מן הפרוכת (ויקרא טז, טו). (ב) שעירי מוספין של מועד - שעירי החטאת הבאים במועדים ובראשי חדשים (במדבר כח וכט). (ג) שעיר חטאת יחיד - שעירת עזים של חטאת יחיד הבאה על שגגת כרת (ויקרא ד, כז-לא) וכן על שגגת ע"ז (במדבר טו, כז), ונקראת "כפרת כל ישראל" כי באה על כל חוטא וחוטא מישראל, ואדם אין צדיק בארץ.

שלושה אילים: (א) אשם ודאי - מכפר על כל חוטא מישראל (ויקרא ה, יד-טז וכ-כו) (ב) אשם תלוי - מכפר על כל חוטא מישראל ובא על הספקות (ויקרא ה, יז-יט) (ג) כבשה של חטאת יחיד - באה על כל השגגות (פרט לשגגת ע"ז). ואף שאינו איל, מכל־מקום ממין אחד הם ("כבש" הוא בן שנה, ומשיגיע לגיל שנה וחודש, הריהו "איל"). ור' מהרז"ו.

תור ובן יונה: של חטאת, הבאים בקרבן עולה ויורד (ויקרא ה, ז).

רש"י ד"ה עגלה משלשת, שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים... לעגלה ערופה. ע"כ. לפי "מלכה של תורה" בחר הדרשן (בראשית רבה מד, י) בשלושה אלה, אע"פ שיש עוד קרבנות פרים, משום שאלה באים לכפר על הציבור. וקשה לי, הרי עגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על ציבור מצומצם, ציבור העיר הקרובה לחלל, ולא על כלל ישראל. ויתרה מזו. כיצד זה אפשר לכלול עגלה, כלו' נקבה, בקרבנות פרים? ואולי אף יש מקום לשאול, אם עגלה זו בכלל בגדר קרבן, שהרי ממיתים אותה בנחל איתן, כלו' אפי' לא בבמה. (פ' לך תשמ"ט)