"...ואכלו אביֹני עמך". מזמן שאלתי עצמי, למה דווקא "אביֹני עמך", והרי פירות שביעית הפקר הם לכול, לעני ולעשיר כאחד, והכל אוכלים מהם. ובוודאי אין לומר שבשביעית הכל לעניים יחשבו. ואכן ר"ע ספורנו כותב: "ונטשתה ואכלו אביֹני עמך - בשמיטת קרקע יאכלו גם העניים". כלומר, כדי ליישב שאלתי הוא מוסיף מילת "גם". (פ' משפטים תשמ"ט, תשנ"ט) וכך דרשו בירושלמי (שביעית פ"ט ה"ו): "ואכלו אביני עמך" - תני רבי יוסי אומר, פירות שביעית לאחר זמן הביעור, אוכלין אותן עניים ועשירים. מאי טעמא? דכתיב "ואכלו אביני עמך" - קרי ביה "ואכלו אביני" - ואכלו "עמך". וראה הערה עח ב"תורה תמימה" על אתר שכתב: ומה שכתב קרא בלשון כזה, יש לומר שבא לרמז מה דקיימא לן שאינו מותר גם לעשירים כי אם לאכול ממנו מיד ולא להניח, וזהו דוגמת אביונים, דסתם עני נוטל לאכול מיד. וב"דעת מקרא" כתבו: דיבר הכתוב בהווה.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 23 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
"...ויתרם תאכל חית השדה". ראה ר"ע ספורנו שהעניים קודמים, כאמרם (תענית כ ע"ב): מאכל אדם אסור להאכילו לכלבים. והוא היחיד שער לקושי שבמלה "ויתרם". (פ' משפטים תשנ"ג)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425