רש"י ד"ה ולא יטמא וגו', ...הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה. ע"כ. ואין לומר בכלי חרס שיניחם להשתמש בהם בימי טומאתו (כמו שכתב רש"י לעניין אוכלים ומשקים), שהרי אינו מוכרח להשתמש בכלי חרס בזמן טומאתו, כי יכול להשתמש אז בכלי מתכת שנטהרים במי מקוה, אבל כלי חרס נטהרים רק בשבירה, ומסתבר שאין רצונו להשתמש בהם בימי טומאתו ואחר כך לשברם. אבל האוכלים הרי על כל פנים צריך הוא לאכול גם בהיותו טמא. כך ב"משכיל לדוד". ומקור דברי רש"י במשנה (נגעים פי"ב, מ"ה), ושם ישנה תוספת: אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחומר על ממונו החביב; אם כך על ממונו, קל וחומר על נפש בניו ובנותיו; אם כך על של רשע, קל וחומר על של צדיק. (פ' מצורע תשמ"ט)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 36
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425