ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 20 · פסוק 2

רש"י ד"ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ...דבר אחר, לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (כד, י) - זו היתה לפניו בשעת השיעבוד, "וכעצם השמים" - משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות וכו'. "גבור מלחמה" - נרמז בשירת הים - "ה' איש מלחמה". "זקן מלא רחמים" - נרמז בפסוק "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר". וראה דברי רש"י להלן (כד, י), שבשעת השיעבוד היה לפני הקב"ה עניין לבנת הספיר, לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים, בשביל לעורר עליהם רחמים רבים, ומשנגאלו היו אור וחדוה לפני ה', "כעצם השמים לטהר". (פ' יתרו תשמ"ז)

בהיותנו במלון הייאט בים המלח בנופש גימלאי משרד החינוך, אמר ר' אפרים ש"ך דבר יפה בשם ר' מאיר חדש זצ"ל, מי שהיה משגיחה הרוחני של ישיבת חברון: למה נבחרו דווקא מצוות אלה לשמש כעשרת הדברות שהם כאילו תמציתה של תורה? שני החלקים, זה שבין אדם למקום וזה שבין אדם לחבירו, עומדים זה מול זה באופן הפוך. הראשון מתחיל במחשבה, עובר דרך דיבור ומסתיים במעשה, והשני מתחיל במעשה, עובר דרך דיבור ומסתיים במחשבה. ללמדנו שבאשר לבין אדם למקום לא די במחשבה, זה צריך להגיע לידי ביטוי בדיבור וגם במעשה, שלא כאצל הריפורמים או להבדיל הנוצרים, ואילו בין אדם לחבירו לא די להימנע ממעשים רעים, צריך להימנע גם מדיבורים פסולים ואפילו ממחשבות לא ראויות. (פ' יתרו תשנ"ט) וראה דברי ר"ע ספורנו להלן (פסוק יא).