ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 21 · פסוק 22

רש"י ד"ה וכי יהיה באיש וגו', סמיכות הפרשיות - מגיד שאם חסים עליו אביו או אמו וכו'. תמוה שרש"י דורש כאן סמיכות פרשיות, אף על פי שהעניינים שייכים יחד, בעוד שלהלן (כב, ה-ו) אינו דורש, והרי שם אין לכאורה כל קשר בין הדברים, ועל כן היה צורך לדרוש, וכפי שמציין "שפתי חכמים" למעלה (פרק יד אות ט). (פ' כי־תצא תשמ"ט) וראה "באר בשדה". לדבריו, דרש כאן רש"י סמיכות פרשיות מפני שהתקשה בלשון הכתוב: "וכי יהיה באיש חטא משפט מות" - וכי יש משפט מוות בלא חטא? על כרחנו פסוק זה נמשך אל הדרשה המוזכרת למעלה, שבן סורר ומורה נהרג כדי שימות זכאי. ומשמעות הדברים: אני רציתי שימות זכאי בלא חטאים, ואתם שחסתם עליו גרמתם לו שימות בחטא. הערת הרב איתן שנדורפי שי': וראה דבריה של נחמה ליבוביץ בסוף עיוניה לספר שמות. לדבריה, בעוד בעלי המדרש דרשו לפעמים סמיכות גם אם אין שום פליאה בכך שבאו שתי הפרשיות בזו אחר זו, לגבי רש"י אין זה כך. רש"י אינו דורש סמיכות פרשיות אלא אם כן באמת הסמיכות אומרת דרשני, כי אינה כפי הראוי על פי הסדר הכרונולוגי. עיין שם. וראה מאמרו של ר' יצחק גוטליב שי' "'למה נסמכה' בפירוש רש"י" בספר הזכרון לנחמה ליבוביץ זצ"ל (פרקי נחמה עמ' 149).

רש"י ד"ה ותלית אתו על עץ, רבותינו אמרו, כל הנסקלין נתלין, שנאמר "כי קללת אלהים תלוי" (פסוק כג), והמברך ה' בסקילה. ע"כ. דברי רש"י אלה הם דעת רבי אליעזר (סנהדרין מה ע"ב). וקצת תמוה שרש"י מביא דעת רבי אליעזר בשם "רבותינו אומרים", אף על פי שחכמים חולקים עליו (שם) וסבורים שרק מגדף ועובד עבודה זרה נתלה. וזה שאין רש"י מביא דעת החכמים אף כי הלכה כמותם, כנראה שנראה לו קרוב יותר לפשוטו של מקרא כרבי אליעזר. (פ' כי־תצא תשמ"ט) וראה רא"ם ו"גור אריה". לדבריהם, סתם רש"י כרבי אליעזר הגם שאלו דברי יחיד ואינם הלכה, משום שבזה אתי שפיר דרשת הסמיכות שהביא בדיבור הקודם, שכאשר חסים על בן סורר ומורה מלהמיתו, לסוף יוצא לתרבות רעה ומתחייב מיתה בבית דין ונסקל ונתלה, אבל אם אין מצוות תליה אלא במגדף ועובד עבודה זרה, אין ענין לבן סורר ומורה שיבוא לידי כך. ובאשר לכינוי "רבותינו", ראה "נחלת יעקב" המבאר כי הוא נסוב גם על רבי מאיר הסובר כרבי אליעזר (ראה סנהדרין מו ע"ב).