ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 11 · פסוק 1

כל הפרשה כולה קשה: (א) לא נאמר כלל, למה נסעו ממקומם קדמה. (ב) לשם מה צריכים ללבנים (ומה עניין יש בפרטים על חומרי הבנייה). (ג) למה בקשו להישאר יחדיו ומה רע בזה. (ד) ולא פחות תמוה אפוא, למה הטריח ה' לרדת לראתם מקרוב. (ה) ניתן להסיק שבהתקבצות זו למקום אחד יש משום שלילה, בלא שיבואר אופיה של שלילה זו. משום כל אלה יש מקום לאינטרפטציות שונות, וכפי שאמנם מביא רש"י לפס' א (ד"ה ודברים אחדים). (פ' נח תשמ"ט)

ולענין (ד) ו(ה), ראה אצל רד"צ הופמן המפרש לפי פשוטו - ונתברכו - נצטוו מלאו את הארץ וכבשוה, והם ביקשו שלא למלאה. (פ' נח תש"ן)

רש"י ד"ה שפה אחת, לשון הקודש. ע"כ. והנה זוהי מחלוקת בין רבי לעזר ורבי יוחנן (ירושלמי מגילה פ"א ה"ט), וקשה למה אין רש"י מזכיר שתי הדעות. ואולי זה משום שהדעה השניה - "שהיו מדברים בשבעים לשון" - טעונה הסבר. ובאשר לזה, ר' ב"תורה תמימה" על אתר (אות א). (פ' נח תשנ"א)

ר' יוסף בכור שור - "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", שהיו כולם יודעים שבעים לשון. ובפס' ז - "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו", כי כל אחד שכח כל הלשונות חוץ מאחד, ומה שידע זה, לא ידע זה, אבל בין כולם ידעו שבעים לשון. דאין נראה לומר לפי הפשט, דעכשיו נבראו להם לשונות. ע"כ. אכן קושיתו קושיה, אף כי היא יפה מתירוצו. (פ' נח תש"ס)

והשוה בעניין זה למעלה (י, ה) "איש ללשונו", ושם (כ) "ללשנתם", ודברי רש"י (כה ד"ה נפלגה). (פ' נח תשס"א)