"...לא תוננו". לא תוניניה במלין (יונתן בן עוזיאל). כלומר הכוונה להונאת דברים. וכך כתב הרמב"ם בהלכות עבדים (ח, יא): "עבד זה שברח לארץ, הרי הוא גר צדק, והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו, מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר, וצוה עליו הכתוב שנאמר: 'עמך ישב בקרבך באחד שעריך בטוב לו לא תוננו' - זו אף הוניית דברים. נמצאת למד, שהמאנה את הגר הזה עובר בשלושה לאוין - משום 'ולא תונו איש את עמיתו' ומשום 'וגר לא תונה' ומשום 'לא תוננו', וכן עובר משום 'ולא תלחצנו', כמו שביארנו בענין הונייה". (פ' כי־תצא תשנ"ז)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 23 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425