ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 33

רש"י ד"ה ולא יכסנו, הא אם כסהו - פטור. ובחופר ברשות הרבים דיבר הכתוב (בבא קמא מט ע"ב). ע"כ. ועתה לא ידעתי, מדוע יהא פטור, והרי ודאי שאינו רשאי לחפור ברשות הרבים, והראיה שהכיסוי שכסה לא היה מספיק, היא בכך שאכן נפל שמה שור או חמור. וצ"ע וסברא. (פ' משפטים תשס"א) אכן הגמרא (שם נב ע"א) שואלת: "כיון דכיסהו כראוי, היכי נפל?", ומשיבה שמדובר במקרה שכיסוי הבור התליע מתוכו באופן שלא ידעו הבעלים על־כך וכיון שכיסה הבור כראוי - אין לחייבו בתשלום.

רש"י ד"ה שור או חמור, ...שור ולא אדם, חמור ולא כלים (בבא קמא נג ע"ב). גזירת כתוב היא זו וסברא לא מצאתי בה. וראה "תורה תמימה" על אתר (הערה רסג). (פ' משפטים תשנ"ב)

גם קשה גזירת הכתוב לגבי תשלומי ד' וה' שהם רק בשור ושה, להלן (לז ד"ה תחת השור... תחת השה). (פ' משפטים תשנ"ב) וכך מבוארת גזירה זו בדברי הרמב"ם (מורה נבוכים ג, מא): דע, כי כל אשר יהיה מן העבירה והחטא יותר נמצא ויותר קרוב להיעשות, ראוי שיהיה עונשו יותר קשה כדי שימנעו ממנו, והענין שאינו נמצא רק מעט, עונשו יותר קל, ומפני זה היה תשלומי גונב צאן תשלומי ארבעה, ובתנאי שהוציאם מתחת ידו במכר או ששחטם, מפני שמנהגם הוא על הרוב תמיד להיותם בשדות ואי אפשר לשמרם כמו ששומרים הדברים שבתוך המדינה. ומפני זה מדרך הגונבים אותם שימהרו למכרם עד שלא ידעו אותם, או לשחוט אותם בעבור שתשתנה צורתם, ומפני זה היה עונש הענין הנמצא יותר גדול. ותשלומי גנבת הבקר הוסיף בו אחד מפני שגנבתן קלה יותר, כי הצאן ירעו מקובצים ואפשר לרועה לשומרם, ויותר מה שאפשר לגנבם הוא בלילה, אמנם הבקר ירעו מפוזרים מאוד... ואי אפשר לרועה לשומרם, ותרבה בהם הגנבה. וראה "תורה תמימה" להלן (כא, לז הערה רצ).