רש"י ד"ה ויקב, ...שנקב שם המיוחד וגדף וכו'. ולהלן (טז ד"ה ונקב): לשון קללה, כמו "מה אקב" (במדבר כג, ח). וקשה לי, למה איחר רש"י כל כך בביאור השורש נק"ב, ואף השתמש בו - שלא לבארו? ועוד: למעלה מבאר שמדובר בשם המיוחד וגידוף, ואלו כאן - לשון קללה בלבד. וראה "באר מים חיים" שרש"י כאן מפרש על־פי התרגום, ש"ויקב" אין פירושו לשון קללה כמו "מה אקב" וכמו "ונקב" האמור בפסוק טז, אלא כאן משמעותו ביטוי ופירוש, כלומר אמר את מילות השם בפירוש ואחר כך גידף.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 24 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה למטה דן, מגיד שהרשע גורם גנאי לו, גנאי לאביו וכו'. דיבור זה היה שגור בפי אבא הי"ד אשר תמיד שינן לנו לשמור על שמה הטוב של המשפחה. (פ' אמור תשמ"ז)
בשעת לימוד עם אביעד שי' שאלתי, למה אין תיאור זה - "למטה דן" בא מיד בפסוק י, ליד האיזכור "בן אשה ישראלית", ורציתי לומר שזה מטעמים ספרותיים, כלומר כדי לשמור על סימטריה בכתוב: בן אשה ישראלית / והוא בן איש מצרי. אביעד טען כנגד זה, שאם כך, אי־אפשר יהיה להצמיד כאן את הדרשה: מגיד שהרשע וכו', שהרי זה לפני המעשה השלילי. ואולם הדוגמא שרש"י מביא (שמות לה, לד) לא בהכרח מורה כן, שכן שבחו של אהליאב מופיע כבר בשלב המינוי של בוני המשכן ולא בסיום הבניה. (פ' אמור תשנ"ב)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425