ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 14 · פסוק 9

"וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם... ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם". התיאור קצת תמוה - קודם השיגום המצרים ואחר כך הקריב פרעה (והרי הוא היה אמור להיות ראשון המשיגים, ראה למעלה פסוק ו ד"ה ואת עמו לקח עמו), ועדיין מצרים נוסע - לשון הווה - אחריהם, אף כי כבר השיגום. ועוד: כלום לא הרגישו בני ישראל במצרים הרודפים לפני שפרעה הקריב? (פ' בשלח תשנ"ז) על לשון "וישיגו" העיר ר' שמואל עמנואל שי', שמשמעות המלה קצת שונה מהמקובל היום. וראיה לכך היא שבמרדף של לבן אחרי יעקב כתוב: "וישג לבן את יעקב" (בראשית לא, כה), אף־על־פי שעמדו בשני הרים נפרדים. וכך מפורשת מלת "וישיגו" ב"דעת מקרא": הגיעו כדי תחום ראיה או כדי מטחוי קשת. וראה באורו של "העמק דבר" על אתר.

וייראו מאד. על יראה זו שתקפה את ישראל כותב ראב"ע (יד, יג): יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה: כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט, לולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא "עושה גדולות" (איוב ה, ט) ו"לו נתכנו עלילות" (שמואל א' ב, ג) סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה.

ויצעקו בני ישראל אל ה'. כשהיו במצרים נאמר (ב, כג) "ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים", היינו שהם זעקו ונאנחו מן העבודה סתם, ומחסדי ה', שעלתה שועתם אליו יתברך ושמע אותה, אבל עתה משהכירו את אלהי אבותיהם, צעקו אל ה'. כך מעיר ר' זלמן סורוצקין בפירושו "אזניים לתורה" על אתר.