רש"י ד"ה כל תרומת הקדשים, מחיבתה של פרשה זו, כללה בתחילה וכללה בסוף ופרט באמצע. ע"כ. בדרך כלל נקראת צורה זו: כלל ופרט וכלל, והרי זו אחת מי"ג המידות שהתורה נדרשת בהן, והנה כאן זה ביטוי לחיבה. כיצד אפשר אפוא להבחין בין כלל ופרט וכלל שבא ללמד ובין ביטוי לחיבה? (פ' קרח תשנ"ה) וראה "משכיל לדוד". לדבריו, אכן יש כאן "כלל ופרט וכלל", וכיון שלא נכתבו כאן כל עשרים וארבע המתנות, לכן נכתבה הפרשיה בדרך זו, כדי לרבות כל כעין הפרט, דהיינו, גם אותן המתנות שלא נכתבו כאן, שתהיינה כולן בברית מלח. והוסיף ר' חזקי פוקס שי': וראה "עמק הנצי"ב" (במדבר עמ' קי ועמ' קלה). לדבריו, "כלל ופרט וכלל" שייך במילים הצמודות זו לזו בפסוק, ולא בחלוקה כללית של פרשיה. יחד עם זאת, פרשיה שהפסוק הראשון שלה מתמצת את עניינה של הפרשה, טעם הדבר הוא משום חיבה.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 18 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425