ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 8 · פסוק 5

לפני שנכנסו הלויים לעבודת הקודש שלהם, טיהרו אותם כדרך שמטהרים טמאי־מת, על ידי הזאת מי חטאת (ראה להלן יט, יא-יג) ועל ידי העברת תער על כל בשרם וכבוס בגדיהם (פסוק ז). רק אחר כך הוקדשו לעבודה במעשה של הקרבת קרבנות מיוחדים (פסוק ח) ושל סמיכת ידיהם של ישראל עליהם (פסוק י) ושל סמיכת ידי הלויים על קרבנותיהם (פסוק יב), ולבסוף הניפו אותם תנופה לפני ה' (פסוקים יא ו־כא). הכהנים בסדר ימי מלואיהם (שמות כ״ט:כ״ד), וגם הנשיאים שהקריבו קרבנותיהם לחנוכת המזבח (למעלה ז, טז ואילך) - לא נזקקו לתהליך הטהרה לו נזקקו הלויים כאן. והסיבה לדבר היא, שרק לאחר שנצטוו לשלח מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש (למעלה ה, ב), קיבלו דיני טומאה וטהרה אלה תוקף, ונתחייבו הלויים להטהר מטומאותיהם. כך כותב ר' יחיאל צבי מושקוביץ ב"דעת מקרא". (פ' בהעלתך תשנ"ו)