ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 4

רש"י ד"ה הצור תמים פעלו, אף על פי שהוא חזק... כי אם בדין וכו'. דומה שהמילים "כי אם בדין" מיותרות הן, שהרי לא תמיד הפורענות צריכה לבוא בשטף, ובואה אינו אפוא תמיד "מן הדין", שכן בואה בשטף הוא לכאורה מרכיב בעונש. וצריך עיון. (פ' האזינו תשס"א) וב"רש"י כפשוטו" מבואר: כי אם בדין - בחשבון שקול ומדוייק. הערת ר' חזקי פוקס שי': באמת במקראות גדולות "הכתר" מובא שהמילים "כי אם בדין" אינן מרש"י אלא תוספת תלמיד.

רש"י ד"ה צדיק וישר הוא, הכל מצדיקים עליהם את דינו... וישר הוא, וראוי להצדיקו. ע"כ. ראה "שפתי חכמים" (אותיות ס-ע) ונכונים דבריו, וראה גם דברי רא"ם שם. אבל אונקלוס תירגם־פירש כפשוטו, כלומר כמוסב על ה' ב"ה, וכן מפרשים ראב"ע ור"ע ספורנו, ואילו רמב"ן מפרש בכיוון דברי רש"י, אף כי שונה ממנו. לדבריו, "צדיק וישר הוא" מוסב על המשפט, לאמור: אף על פי שכל דרכיו יתברך הם ברחמים, אין בכך חוסר שלמות, המשפט צודק וישר, ומידת הדין לא התעוותה על ידו. (פ' האזינו תשמ"ט)

ועתה קשה לי על דברי רא"ם בהסבר רש"י: מה בין תואר זה ובין כל יתר התארים שהם מתארים את ה' ב"ה, והרי גם לגבי כל היתר לא יעלה על הדעת היפוכם ח"ו, ובכל זאת הכתוב משתמש בהם. (פ' האזינו תשס"ב) הערת ר' חזקי פוקס שי': עיין ב"גור אריה". דומה שהרגיש בשאלת המחבר, ולכן בהביאו את דברי הרא"ם, השמיט מהם את המשפט "כי לא יעלה על הדעת הפך זה".