ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 13 · פסוק 26

רש"י ד"ה וילכו ויבאו... אף הליכתן בעצה רעה. ע"כ. ואילו למעלה (ג, ד"ה כלם אנשים) כתב "...ואותה שעה כשרים היו". (פ' שלח תשמ"ז) וראה מש"כ שם.

"ואת כל העדה". דומה שתיבת "עדה" היא מילת מפתח בפרשות שלח וקרח. היא משנה משמעות לעיתים קרובות, וראוי לבדוק. לידה מופיעה לעיתים המילה "עם" ולפעמים גם "קהל". ומעניין שבענין קרח מופיע בסוף (טז, כט) הכינוי "אֵלֶּה", לכאורה במשמע שלילי. עדה - יג, כו; יד, א, ה, ז, י; טז, ב, ג, ה, ו, ט, יא, טז, יט, כא, כב, כד, כו; יז, ו, ז, י, יא. דומה שרק במקום אחד מבאר רש"י כל העדה - סנהדראות (יד, א). (פ' שלח תשנ"ח) וראה "דעת מקרא" על אתר שכתב: המונח "עדה", במיוחד בספרנו, בא במובנים שונים. לפעמים הוא מציין את המנהיגות השופטת, כמו להלן לה, ג-כה ("ושפטו העדה... והצילו העדה"), או את המנהיגות המוסמכת הממונה על העם, כפי שניתן להבין מתוך הפסוקים שלהלן יד, א-ב... ואפשר ש"עדה" ו"בני ישראל" מציינים אותו גוף, ואין כאן אלא גיוון לשוני בלבד. ע"כ. וראה הערה 34 שם ומש"כ להלן (יד, כז). הערת ר' זאב נוימן שי': ולפי הנצי"ב, "כל העדה" - המה ראשי העם... ואילו "ויתנו את קולם" - אחר כך כל אחד שחזר לאהלו וכו'. עיין שם.

ואונקלוס מתרגם בכולם - כנישתא, וקשה אפוא, איך אפשר ללמוד דוקא מ-יד, כז שעדה היא עשרה? (פ' שלח תשנ"ה)