ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 25 · פסוק 39

רש"י ד"ה ככר זהב טהור, שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר, לא פחות ולא יותר. ע"כ. לכאורה הכתוב סותר את עצמו. תחילה אומר: "יעשה אֹתה", ואחר כך אומר: "את כל הכלים האלה", לכן מבאר רש"י - "את" האמור כאן פירושו "עם", ושיעור הכתוב: כיכר זהב יעשה אותה עם כל הכלים האלה. ע"כ. כלומר הזהב שנשאר באש, שימש לעשיית כלי המנורה, כך שסך כל הזהב של המנורה ושל כליה היה כיכר. וראה רמב"ן שהקשה שלפי זה לא ברור כמה מהכיכר מוקדש למנורה וכמה מוקדש לכלים, והביא דברי חז"ל (מנחות פח ע"ב) שהמנורה ונרותיה באו מהכיכר אבל לא מלקחיה ומחתותיה, ומה שכתוב "את כל הכלים האלה", לפי רבי יהודה הכוונה לנרות, ולפי רבי נחמיה "הכלים האלה" הם אמנם גם המלקחיים והמחתות, אך אין הכוונה שגם הם צריכים להיות מן הכיכר, אלא שאף הם צריכים להיות מזהב. עוד הביא רמב"ן מברייתא של מלאכת המשכן, שלפי תנא קמא שם, גם מלקחיה ומחתותיה היו מהכיכר. ניתן היה לחשוב שזהו מקורם של דברי רש"י, אלא שלפי תנא קמא שם המלקחיים המדוברים אלו טסי זהב שכיסו את פיות הנרות, וניתן היה לפתוח ולסגור אותם, ולא שאר כלי המנורה. אם־כן קשה מהו מקורו של רש"י. ראיתי דבריהם של "גור אריה", רא"ם, "דברי דוד" ו"באר בשדה" - כולם מבקשים ליישב קושיית רמב"ן, אך דומה שהקושיה חזקה יותר מן התירוצים. (פ' תרומה תשנ"ו)