ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 5 · פסוק 32

"ויולד נח את שם" וגו'. מסתבר ש"ויולד" הוא עבר רחוק, שהרי לא שלישיה היו שלושת בניו אלה ולא בשנה אחת נולדו. (פ' בראשית תשנ"ב)

ור' רש"י להלן (י, כא ד"ה אחי יפת): ...שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד! (פ' נח תשנ"ב)

וקשה החזרה על השם נח - "ויולד נח", ושלא כבכל היתר, שם אין חזרה כזאת. (פ' בראשית תשס"ג) ור' דעת מקרא, שזאת כנראה על־פי הכלל שכל כפל בא לחיזוק, לזרוז ולחיבה.

רש"י ד"ה בן חמש מאות שנה, ...לעשות תיבות הרבה. כבש את מעיינו וכו'. מכיוון שר' יודן שם את כל המונולוג בפיו של הקב"ה, צריך לכאורה לנקד "כיבש את מעיינו", כלו' הקב"ה מנע מנח להעמיד בנים עד הגיעו לגיל חמש מאות. ומכל מקום לשון הסיפא "ראוי לעונש לעתיד, וכן לפני מתן תורה" קשה. (פ' בראשית תשמ"ט) ור' נחלת יעקב שתמה כיצד יתכן ששני חלקי חייהם של בני יעקב שכל אחד לא הגיע לימי ק"נ שנה, לא יהיו בני עונשין. לכן נראה לו ליישב על־פי מה שכתבו חז"ל שאלפיים שנות תורה מתחילות מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן", אז היה אברהם בן נ"ב שנה. לפי זה כוונת רש"י באמרו "וכן לפני מתן תורה" שהיה זה גם לפני שעשו אברהם ושרה נפשות בחרן.

וקשה לי, "אטריח עליו לעשות תיבות הרבה", מדוע לא יעשה כל אחד לעצמו? כלום היה נח בעל מונופול לבניית תיבות? (פ' נח תשס"ג)