ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 14

רש"י ד"ה אם לא תשמעו לי, להיות עמלים בתורה ולדעת מדרש חכמים וכו'. כמו למעלה (בפסוק ג) כך גם כאן היה פשוט יותר לפרש את הכתוב לעניין מצוות עשה ומצוות לא תעשה. וראה מה שכתבתי שם. ועוד: רש"י מחדש כאן שעיון במדרש חכמים שווה ערך לעמל בתורה. בזה מיושבת מעט שאלתי על גדר תלמוד תורה (ראה מש"כ בפסוק ג). ועוד: לכאורה אין דברי רש"י שבסוף הדיבור: ומה תלמוד לומר "לי" וכו' מתיישבים עם הקודם, וכי זה שאינו עמל בתורה נחשב למורד ח"ו בקב"ה?! (פ' בהר בחקתי תשמ"ז) וראה דבריו של הרב שלמה וולבה בספרו "דעת שלמה - מאמרי זמן מתן תורתנו" (עמ' רעט) (הראני ר' גרשון באס שי').

אלא שלעניין אחרון זה אומר רש"י (תורת כהנים) בד"ה ולא תעשו, משלא תלמדו, לא תעשו. ואכן אמרו חז"ל: ולא עם הארץ - חסיד (אבות פ"ב, מ"ה), אך חסרה לי הגדרה, עם הארץ מהו, כמו שחסרה לי הגדרה לתלמיד חכם. ראיתי - במיוחד בימי נעורי - עמי הארץ חסידים גמורים, שהקפידו על קלה כחמורה אף שמעולם לא למדו דף גמרא. אף ידידי ר' מרדכי ברויאר שי', כשדיבר על יהדות אשכנז שלפני מלחמת־העולם הראשונה, ציין שקיימה מצוות אף כי לימוד תורה כמעט ופסק בה לגמרי. (פ' בהר בחקתי תשנ"ט) וראה פירושו של רבנו יונה על מסכת אבות שביאר: הבוּר הוא ריק - אין בו לא תורה ולא מצוות ולא דרך ארץ במידות טובות... לא הוצרך 'ולא בור חסיד', שאף ירא חטא איננו, כי מתוך הריקות שבו - גם מן העבירות לא ידע להשמר. אבל עם הארץ - מעורב עם הבריות במידות חשובות ויש בו מקצת דעות ישרות, יודע להשמר וישמור נפשו מן הפשעים ויוכל להיות צדיק ולעשות ולקיים במה שאומר לו שנצטווה, אך אל מעלות החסידות לא יוכל להשיג כי אם גדול בתורה. שהיא מידה שצריכה טהרת הלב וזכות הנפש ואין זה בידו חכמה להטותו מן הקו האמצעי אל הקצה האחרון שיעשה לפנים משורת הדין (הראני הרב איתן שנדורפי שי'). וראה מש"כ בספר שמות (פרק כה ואילך) באשר להגדרת תלמיד חכם.