"לך נא אל הצאן וקח לי משם". לא ידעתי, מהי חשיבותה של קיחה זו החוזרת ומוזכרת גם להלן (בפסוקים יג, יד). כלום כוונת רבקה לעשות את יעקב לשותף במעשה? וכי לא יכלה לקחת את הגדיים בעצמה? או אולי הבינה מדברי יצחק אל עשיו שהוא מבקש מעשה מצד המתברך? אתמה! (פ' תולדות תשנ"ט) ור' העמק דבר שגם היא עזרה לו במצוה זו ככל האפשר.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 27 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה שני גדיי עזים, ...אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחר עשה מטעמים (פרקי דרבי אליעזר לב). ובדומה גם בתרגום יונתן בן עוזיאל. וקשה לי שלהלן (יז) כתוב "ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה", לחם ולא מצה. (פ' ויצא תשמ"ז)
ומכל מקום, קשה הדרש, אך גם קשה הפשט - כלום זקן זה יאכל שני גדיי עזים? (פ' תולדות תש"ן)
ואף כי אין משיבין וכו', צריך לשאול, וכי בלא התערבותה של רבקה לא היה אוכל קרבן פסח (כשההנחה היא שאכן היה חייב בזה)? ועוד קשה לי, לדברי שפתי חכמים (אות צ) שהם נחמדים כשלעצמם, יוצאים מן ההנחה שכבר היה להם לאבות לוח שנה, שאם לא כן, כיצד יקבעו פסח, ומשום מה חשבתי תמיד שזה ניתן לישראל בפ' החדש הזה לכם. (פ' תולדות תשנ"א)
את השאלה בדבר לוח השנה אפשר לשאול כבר קודם, בפ' וירא, שם קובע המדרש את מועד ביקור המלאכים אצל אברהם וגם אצל לוט לפסח! (פ' תולדות תשנ"ד)
גם קצת קשה למה אין רש"י אומר שהגדי השני היה קרבן חגיגה, ועל כן אפשר היה לעשותו מטעמים "כאשר אהב", שהרי הפסח צריך לצלותו בלא כל תוספת.
באשר לשאלה, כיצד זה שרבקה צריכה היתה לדאוג לאכילת יצחק קרבן פסח, אולי אפשר לומר שפטור היה מן המצוות כי סגי נהור היה ר"ל. אבל יעקב למה יהא פטור? (פ' תולדות תשנ"ו)
ומה שביקש יצחק מעשיו, ודאי לא קרבן פסח ביקש, שכן דיבר על "ציד". ומכאן שרבקה האכילתו פסח שלא על דעתו. מדרש קשה. (פ' תולדות תשנ"ז)
ועוד, מן העובדה שמביאים לו שני גדיים, אחד צלוי ואחד מטעמים, היה יצחק צריך להכיר שלא עשיו הוא המביא.
ומה הקושי בשני גדיים? שמא פשוט מפני שרבקה הוצרכה לעורות של שניים כדי לכסות את ידי יעקב?
וראה "תורה שלמה" על אתר (הע' מג) שיש בפרקי דרבי אליעזר גם גירסה: זכר לפסח, אלא שגם זה קשה לכאורה, שכן זכר יש למה שהיה (זכר ליציאת מצרים, זכר למקדש), ולא למה שיהיה וצ"ע. (פ' תולדות תשנ"ח)
ובעצם גם קשה לשונו של רש"י: "...האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים - מיהו המקריב ומיהו העושה? והרי עושה המטעמים היא רבקה! (פ' תולדות תשס"ו) ור' משכיל לדוד שלאו דווקא בתורת קרבן פסח היה, אלא שלמי נדבה. אחד זכר לפסח, שיקריבו ישראל אחר שיצטוו, ואחד זכר לחגיגה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425