ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 6 · פסוק 3

רש"י ד"ה על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בינתים. ע"כ. הניחא שהכהנים הלכו בלי ציצית, שהרי לא לבשו בגד בעל ד' כנפות, וציצית חובת גברא. אבל המעיל של הכהן הגדול, לפחות לפי הרמב"ם, שלמעיל לא היו בתי ידיים והיה נחלק לשתי כנפיים מסוף הגרון עד למטה (כלי המקדש ט, ג), למה פטור מציצית? ולא ראינו שיכתוב מישהו, כי עיגלו את פינותיו כמו שעושים ליטוואקים מקפידים בפראק! (פ' צו תש"ס) לשאלה זו נדרש בעל ה"מנחת חינוך" (מצוה צט אות ד) וכתב שקיימא לן "כסותך" (דברים כב, יב) - ולא של אחרים (חולין קלו ע"א). וכיון שהמעיל היה של הקדש (או קדושת דמים או קדושת הגוף) ממילא פטור מציצית.

רש"י ד"ה והרים את הדשן, היה חותה... ונותנן במזרחו של כבש. ע"כ. זוהי 'תרומת הדשן' המתוארת בפרק א של מסכת תמיד (משנה ד): נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך והילך, חתה מן המאוכלות הפנימיות, וירד. הגיע לרצפה, הפך פניו לצפון, הלך למזרחו של כבש כעשר אמות, צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה. ע"כ. וכבר ראינו למעלה (רש"י א, טז), שדשן זה היה נבלע במקומו בדרך נס. וראה גם מה שכתבתי למעלה (ד, יב). (פ' צו תשנ"ד)